|
 שנת תשע"ט| שבת פרשת וישלחהלכה פסוקה: תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזיתהרב הדיין עקיבא כהנא: חוקר במכון משפט והלכה בישראלאחריות מפקח בנייה שלקח "סיכון מחושב" דיינים: הרב חיים בלוך, הרב עמנואל נהון, הרב אביעד תפוחי. המקרה: התובע שכר את הנתבע שהוא מהנדס במקצועו על מנת שיפקח על בניית ביתו, בעצת המפקח התובע ביקש מהקבלן שיבנה מסלעה במקום קיר תמך. לאחר כחמש שנים המסלעה התמוטטה, לטענת המפקח הוא נתן פתרון טוב עקרונית, ולמרות שלקח סיכון מסוים בכך שהוא אישר את המסלעה. כשהמפקח הגיע לאתר, המסלעה כבר היתה מכוסה בחול. המזמין ואשתו, שהתגרשו, הוציאו 160,000 ₪ על פירוק המסלעה ובניית קיר תמך. לטענת הנתבע בכל מקרה אין לתובע לתבוע את בנית קיר התמך שיקר בהרבה מהמסלעה, לכן עלות הנזק היא 10,000 ₪. פסק דין: על הנתבע לשלם לתובע 5,130 ₪ כהחזר על שכר עבודתו, כפיצוי על הרשלנות. נימוקים: א. אחריות מפקח בנייה לכשלים בבנייה השו"ע (חו"מ שו, ו) כתב ששולחני שראה דינר וטעה בהערכתו, חייב לשלם לשואל, אם השואל הסתמך על דבריו. במקרה של אונס עולה מדברי השיטה מקובצת (ב"ק צט ע"ב) שהשולחני פטור, ורק כשהיה יכול לגלות את הזיוף על ידי התבוננות נוספת הוא חייב. מדברי הש"ך (חו"מ קכט, ח) עולה שאם בזמן ההחלטה ההחלטה היתה הגיונית וסבירה אין לחייב בגלל שחלו שינויי נסיבות לאחר מכן. ב. תביעת הקבלן לפני תביעת המפקח לטענת המפקח התובע לא מיצה את ההליכים מול הקבלן, ובכל מקרה אחריותו פחותה, בית הדין דוחה את הטענה על מיצוי הליכים, משום שלא ניתן לתבוע את הקבלן, וכמו כן אחריות הנתבע היא מלאה במקרה זה. ג. התרשלות בפיקוח על המסלעה בית הדין התרשם על פי המומחים שהובאו, שההחלטה על בניית מסלעה במקום קיר תמך אינה החלטה שגויה. לגבי הפיקוח, בית הדין מקבל את טענת המפקח, שהוא לא חייב להיות באתר כל הזמן, ולבדוק שלא מרמים אותו. לגבי החלטתו לא לחשוף את קרקעית המסלעה, בית הדין קובע שהחלטה זו היא החלטה הגיונית, משום שיתכן שהעלויות של השארת קרקעית המסלעה לא מחופרת היו גבוהות עבור הקבלן, והוא לא רצה להסתיר. ד. נטילת "סיכון מחושב" על ידי מפקח המפקח לקח סיכון מחושב בכך שהוא אישר את המסלעה כמו שהיא מבלי לבקש מהקבלן לחשוף אותה, השאלה היא האם נטילת סיכון כזה מותרת? השו"ע (חו"מ רצ, ט-י) כתב שאפוטרופוס צריך להפעיל שיקול דעת, ואם יש חשש הפסד עליו לפעול כפי שהיה פועל בנכסיו הוא. לדעת הרא"ש (ש"ך שם י) על האפוטרופוס להתייעץ עם בית הדין. אולם, במקרה שלנו נראה שאין צורך להתייעץ עם בית הדין. גם מפני שהאחריות על נכסי יתומים היא רחבה יותר, ורק בנכסי יתומים בית הדין הם אחראים. כמו כן אפוטרופוס צריך להימנע מנזק אקטיבי, אבל כאן מדובר על נזק פסיבי שנגרם בגרמת המפקח. וכן שמי שהתמנה עם מינוי רשמי לאפוטרופוס לדעת הטור אינו צריך להתייעץ עם בית הדין. מצד שני, יש מידה של אחריות לקבלן כי מכיון שלא מדובר בשאלה מקצועית היה מן הראוי שהמפקח היה מתייעץ עם המזמין האם לקחת סיכון או לסמוך על הקבלן, כמו כן הוא לא זוכר אם הורה לקבלן להשאיר את המסלעה חשופה, מצד שני יכול להיות שהתוצאה היתה זהה גם אם הוא היה מורה לקבלן לא לכסות. ה. נזקים שלא נתבעו במקרה זה היו נזקים נוספים שלא נתבעו על ידי התובע, בית הדין מבין שחלק מהתביעה היתה בעקבות זה שהוא סבר שהוא יקבל את כל הסכום שתבע, ולכן יחשב זאת במסגרת פשרה, למרות שיש לדון בסוגיה העקרונית כשאדם לא תבע משהו משום שסבר שיקבל מצד אחר (חושן משפט סימן יז סעיף יב). ישנם כמה מקורות על כך שיש לפשר במקרה שאדם לקח סיכון גבולי: 1. הרא"ש בתשובה (קז, ו) למד מהגמרא בב"מ (מב ע"ב) שחכמים נתנו רשות לדיין לפסוק לפי ראות עיניו במקום שהדבר לא יכול להתברר בעדים ובראיות, משום שלא יודעים על מי מוטלת האחריות. 2. בגמרא בב"מ (פג ע"א) נאמר לגבי חבית מסוימת שסבל נשא אותה ושבר אותה, שתיקנו שהוא ישלם רק חצי, והרמב"ם (שכירות ג, ב) הסביר שזו תקנה, משום שזה כמו אונס. מזה נלמד שיש לפשר במקרה שעובד לקח סיכון גבולי אבל סביר.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
וישלח תשע"ט
וישלח תשע"ט
