שנת תשע"ט| שבת פרשת שמיני

מדוע מתו שני בני אהרון? שאלה זו העסיקה רבות את כל גדולי ישראל בכל הדורות. 

יש מחז"ל שסנגרו עליהם וז"ל הספרא: "כיון שראו בני אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל, אמר לו נדב לאביהוא וכי יש לך אדם שמבשל תבשיל בלא אש, מיד נטלו אש זרה ונכנסו לבית קדשי הקדשים, שנאמר "ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהם אש". אמר להם הקדוש ברוך הוא אני אכבד אתכם יותר ממה שכבדתם אותי אתם הכנסתם לפני אש טמאה אני אשרוף אתכם באש טהורה" (שמיני - מכילתא דמילואים כב).

יש גם שקיטרגו עליהם וז"ל הספרא (שם כא): "באותה שעה קפצה פורענות על נדב ואביהוא, ויש אומרים מסיני נטלו להם, שראו את משה ואת אהרן שהיו מהלכים תחילה הן באים אחריהם וכל ישראל אחריהם אמר לו נדב לאביהוא עוד שני זקנים הללו מתים ואנו ננהיג את הקהל, אמר הקדוש ברוך הוא נראה מי קובר את מי? הם קוברים אתכם ויהיו הם מנהיגים את הקהל!".

לא נמשיך לפרט את ההסברים כי רבים הם.

אחרי בקשת המחילה מן הקדמונים, נציע כיוון חדש.

הביטוי שְׁנֵי בְּנֵי (ויקרא ט"ז א) מזכיר לנו ביטוי מאוד דומה, המופיע בהצעתו המזעזעת של ראובן בכורו של יעקב אבינו. ראובן ניסה לשכנע את יעקב אבינו לשלוח עמו למצרים את בנימין אחיו הקטן, וז"ל הכתוב: "וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ" (בראשית מ"ב לז). על מה מבסס ראובן את הצעתו הקשה? נציע כי ראובן הבין ששני הבנים הגדולים של אחיו יהודה, ער ואונן הם התשלום על מכירת יוסף, שיהודה היה אחראי לה. כל גנב משלם כפל, גונב נפשות משלם בשתי נפשות. ראובן מכריז על כך שהוא מוכן למסור את נפשו על החזרת בנימין, על ידי הערבות הנוראה שהוא מוכן להפקיד בידי יעקב הזקן. יעקב אבינו כמובן דחה את ההצעה, כיוון שאם ראובן יכשל במשימה הוא ישלם בשלשה צאצאים נוספים (בנימין ושני בני ראובן).

ליהודה היו עוד שני שותפים פעילים לחטא מכירת יוסף, שמעון ולוי שהציעו להרוג את יוסף (רש"י בעקבות חז"ל על  "ויאמרו איש אל אחיו"), איך הם שילמו על כך? שמעון שגרם ליוסף להגיע לבית האסורים במצרים, נענש מידה כנגד מידה וגם הוא נאסר בידי יוסף כמו שמפורש בכתוב: "וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם" (שם כד). מה עם לוי? התשובה שנציע היא ששני הבנים של אהרון הלוי, הם התשלום של לוי על מכירת יוסף. כיצד הדבר רמוז בכתוב? נסביר כך: ביום השמיני, לפני התחלת העבודה במשכן, בהנהגת אהרון וכתנאי להשכנת השכינה שם, נדרשו אהרון והעם להביא את הקרבנות הבאים: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם וְהַקְרֵב לִפְנֵי יְקֹוָק: וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה" (ויקרא ט' א-ג). מסביר המדרש כי עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת הוא לכפרה על חטא העגל (זהו המקום היחיד בכל התנ"ך שמופיע בו הביטוי עגל בן בקר לחטאת, תמיד כתוב פר). השעיר בא לכפר על חטא מכירת יוסף, בידי האחים שטבלו את כותנתו בדם השעיר ואח"כ ישבו לאכול מבשרו. לכן ברור למה עתה הגיע הזמן לשלם את התשלום של לוי, כדי להשלים את הכפרה לפני השכנת השכינה. (זו הסיבה שבכל יום כיפור שני החטאים הללו נמצאים כל הזמן ברקע).

הבה נתפלל כי נחזור ונזכה להשכנת שכינה בתוכנו, נזכה לתקן את דרכינו גם בבן אדם למקום (חטא העגל) וגם בבן אדם לחברו (מכירת יוסף).