שנת תשע"ט| שבת פרשת מצורע

הקשר בין צרעת ולשון הרע ידוע, לשון הרע מפרידה בין אנשים וגורמת למחלוקת ושנאה, שיסודה בגבהות לב.

בתקופת בחירות, לשון הרע על יריבך, הופכת להיות, לכאורה, כלי משחק לגיטימי במגרש הפוליטי. לו זו אף זו, גם להוציא שם רע, הופך להיות, לכאורה, מותר וחוקי.

בעידן תקשורת ההמונים האלקטרונית, כשחסיון האנונימיות מגן לכאורה על חדי הלשון המורעלת, הסכנה גוברת כפל כפליים. הקלות בה מופצת השנאה, מפחידה. זה הזמן לשוב ולדון בנושא הבחירות.

בחירות חופשיות הן דבר נפלא, זו הדרך הנכונה לבחור מנהיגי ציבור, על פי שיטת הרמב"ן, זו גם דרך לגלות את רצון הבורא בתחום זה. חילוקי הדעות והמחלוקת בין הדגשים השונים וההבנה השונה של מה חשוב לעם ישראל, מפרים ואמורים להעמיק את השיח. צריך להקפיד על שני דברים. הראשון - לכבד גם דעות אחרות וכך לא להפוך את המחלוקת לשנאה אישית. השני - לאחר ההכרעה בקלפי – "בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל וּמֵיְקֹוָק כָּל מִשְׁפָּטוֹ" (משלי ט"ז לג), לחפש את המאחד במקום את המפריד.

נדמה לנו שבעבר, במיוחד בתקופת הנבואה, היה הרבה יותר קל למצוא את המנהיג הראוי. עיון במקורות מוכיח שלא כך היה.

ניקח כדוגמא את מנהיגותו של יהושע בן נון, תלמידו של משה רבנו. בדברינו לפרשת צו תשע"ט הזכרנו כי כלב בן יפונה, חברו של יהושע בן נון, ראה עצמו כמי שראוי לקבל את המלכות, לפחות על שבט יהודה ואכן נהג בעצמו דיני מלכות, כגון בלקיחת פילגשים. בתביעתו של כלב מצוי גם הד לוויכוח ההיסטורי, בין יהודה ויוסף בשאלת ההנהגה. מאבק זה בין האחים מפורט בתורה, בחצי השני של ספר בראשית ויש לו רמזים רבים גם במקומות נוספים בתנ"ך.

הליך הבחירה של יהושע, כממשיכו של משה רבנו בהנהגה, מפורט בספר במדבר. הוא מורכב מכמה שלבים.

א. משה רבנו מבקש מהקב"ה שימנה לו יורש: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר: יִפְקֹד יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְקֹוָק כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה" (במדבר כ"ז טו-יז).

ב. הקב"ה מקבל את בקשת משה ומודיע לו על בחירת יהושע: "וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו" (שם יח). (יהושע הוא הסמוך הראשון בשרשרת הסמיכה שנמשכה למעלה מאלף וחמש מאות שנים, עד לאחר חורבן בית שני).

ג. בחירתו של יהושע מקבלת משנה תוקף במעשים הבאים: "וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן", כך יקבל אישור גם של  הכהן הגדול, "ולִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם", כך יקבל גם את הכרת העם (שם יט). לכאורה אין כל ספק במנהיגותו של יהושע.

אף על פי כן ולמרות הכל, בתחילת ספר יהושע הקב"ה ראה לנכון לחזקו ולאמצו: "חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם" (יהושע א' ו). גם ההכרזה של עם ישראל (אולי רק של בני גד ובני ראובן) הכוללת איום כלפי מי שלא יקבלו את מרותו: "וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה וְאֶל כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנוּ נֵלֵךְ: כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל מֹשֶׁה כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ רַק יִהְיֶה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם  מֹשֶׁה: כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ יוּמָת רַק חֲזַק וֶאֱמָץ: (שם טז-יח), מלמדת שיתכן ויש אופוזיציה למנהיגותו של יהושע בן נון. מהמשך ספר יהושע מוכח כי יהושע לא הצליח לגייס את כל השבטים למאבק על כיבוש הארץ, מספר המתרפים עלה על מספר הזריזים. בסוף ימי יהושע רוב הארץ עדיין לא נכבשה: "וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָיו אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ" (יהושע י"ג א).

בדברינו לשבוע הבא,
 נמשיך לדון במאבקים פוליטיים נוספים,
בתקופת יהושע בן נון.

דווקא בחודשים ניסן ואייר, נודה לקב"ה על מהלכי הגאולה המתרחשים לנגד עיננו, בחסדי ד', בבניין מדינת ישראל. נודה לקב"ה על הזכות להשתתף בבחירות, נזהר, גם שלא בזמן בחירות, מלשון הרע גם על יריבים שאיננו מסכימים עמם, נרגיל עצמנו לחפש הטוב שיש בכל אחד ואחת. (נקבל על עצמנו שלא לקרא דברים אנונימיים שמופיעים במרשתת וגם לא להאמין לכל דבר שלא מפורסם על ידי רשויות מוסמכות או מי שהוחזק לנאמן) נפנים את גודל האחריות ונשאף ליותר אחדות (ולא ליותר אחידות), נרבה באהבת ישראל ובדאגה לחלשים יותר (קמחא דפסחא).