|
 שנת תשע"ט| שבת פרשת שלחהלכה פסוקה: תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזיתהרב עקיבא כהנאתביעת שכר עבור הדרכות דיינים: הרב בניהו ברונר, הרב יחיאל טננבאום, הרב יחיאל שחר המקרה בקצרה: עמותה (התובעת) הפעילה מדרשה שסיפקה סיורים והדרכות, חברה (הנתבעת) שכרה את שירותיה של המדרשה, אך לא שילמה על חלק מההדרכות התובעת (העמותה) דורשת 12,450 ₪ עבור ההדרכות, ובנוסף היא תובעת הוצאות משפט, והוצאות נוספות. הנתבעת טוענת שעל שתי הדרכות שהתבצעו באותו היום היא צריכה לשלם מחיר מופחת, כמו כן היא פרסמה את העמותה והמדרשה שלה בסכומי כסף גדולים ולא דרשה על כך תשלום, ולכן, יש לפטור אותה מתשלום לעמותה. בנוסף המחיר שהעמותה גובה מופקע. התובעת השיבה שהנתבעת שילמה לה בעבר לפי מספר הסיורים, גם אם התקיים יותר מסיור אחד ביום. הנתבעת הגיבה וכתבה שעד להתעוררות המחלוקת לא שמה לב עבור מה היא חויבה. פסק הדין: הנתבעת תשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 12,450 ₪ ועוד הוצאות משפט בסך 1,450 ש"ח . נימוקים בקצרה: א. מחלוקת לגבי אופן התשלום בין מזמין לשכיר הצדדים חלוקים בשאלה כמה יש לשלם עבור שני סיורים שבוצעו באותו היום. מחלוקת זו זהה למקרה זו יש מחלוקת בין עובד ומעביד בנוגע לשיעור השכר שהובטח. על מקרה דומה נאמר בשו"ע (חו"מ פט, ד) שהמוציא מחבירו עליו הראייה, ולכן על התובעת להביא ראייה. אלא שניתן לגבות ממון גם על פי אומדן דעת ברור כפי שכתב פתחי תשובה (חו"מ טו, ט). כך נקבע גם במסמכי המדיניות ההלכתית של רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית' במקרה שלנו שבו יש חיוב ממוני וודאי (שהרי אין מחלוקת שהעבודה בוצעה), והאומדן נועד לברר רק את שיעור החיוב, וודאי שניתן לסמוך על אומדן. ב. אומדן לפי הנוהג שבין הצדדים מוסכם שהנתבעת שילמה בעבר לתובעת לפי מספר הסיורים, גם אשר התקיים יותר מסיור אחד ביום. התנהלות זו מלמדת על הסכם מכללא שבין הצדדים שתנאיו כפי שטענה התובעת. כמו כן, הסכמה זו מחייב כל זמן שלא נחתם הסכם מפורש אחר, כפי שפסק הרמ"א (חו"מ שלג, ח) ששליח ציבור שהמשיך בתפקידו לאחר שפג תוקפו של ההסכם שנחתם איתו – ממשיך באותם תנאים של ההסכם שהסתיים. לפיכך, דינו של הסכם מכללא שנוצר על ידי התנהגות הצדדים זהה, ודינו להמשיך בהיעדר הסכם אחר. טענת הנתבעת שלא בדקה את דרישות התשלום, ושילמה מחיר מופרז, אינה מתקבלת משום שנהיא חשבת ל"דברים שבלב" שאינם דברים ביחס לתשלומים שהעבירה. ג. הוצאות פרסום גם אם הוציאה הנתבעת כסף עבור פרסום, התובעת אינה חייבת לשלם לה, משום שהיא מעולם לא התחייבה לשלם על פרסום כזה, וכמו כן יתכן שפרסום התובעת על ידי הנתבעת נועד לעזור לנתבעת ולא לתובעת, במקרה זה אין לפי ההלכה חיוב לשלם לנתבעת.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
שלח תשע"ט
שלח תשע"ט
