שנת תשע"ט| שבת פרשת כי תבוא

פרשת השבוע: קֹּדֶשׁ - מה זה?

"כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ: וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי" (דברים כ"ו יב-יג).

ראשית, הקדמה קצרה שתאפשר לנו להבין את הפרשיה הזו, פרשת ביעור מעשרות, המופיעה בפרשתנו.

מחזור המעשרות חוזר על עצמו כל שבע שנים. בכל שש השנים נותן האדם מיבולו מעשר ללוי – מעשר ראשון.

בשנה הראשונה, השניה, הרביעית והחמישית, מפריש האדם מיבולו גם מעשר שני, שנאכל על ידו ועל ידי בני משפחתו, בטהרה בתוך חומות ירושלים (זו מעין הפרשה לקרן השתלמות).

בשנה השלישית והשישית, מפריש האדם מיבולו גם מעשר שניתן לעניים (הגר היתום והאלמנה) – מעשר עני, מעשרות אלו אינם קדשי מזבח ולא קדשי גבול, ומותרים באכילה לכולם ולכולן.

בשנה השביעית לא מפרישים תרומות ומעשרות.

הפירות שנתן עץ חדש אסורים באכילה בשלוש השנים הראשונות - ערלה. את פירות השנה הרביעית – נטע רבעי - יש להעלות לירושלים ולאכול אותם שם בטהרה.

עם קריאת הפסוקים מתעורר קושי, הכתוב מכנה את המעשרות קֹּדֶשׁ? והרי הם חולין.

המשנה (מעשר שני פ"ה מ"י) מתרצת: "בערתי הקדש מן הבית - זה מעשר שני ונטע רבעי", הם מכונים קודש כיוון שהם נאכלים בטהרה ורק לפנים מחומת ירושלים.

ניתן להביא ראיה לדברי המשנה גם מפסוק נוסף, שהרי בויקרא (כ"ז ל) מצינו: "וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַיקֹוָק הוּא קֹדֶשׁ לַיקֹוָק".

גם נטע רבעי מכונה בכתוב קודש: "וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַיקֹוָק" (ויקרא י"ט כד). הקושי הוא שנטע רבעי איננו מעשר, ומעשר שני איננו ניתן ללוי לגר ליתום ולאלמנה.

התוספתא (מסכת מעשר שני (ליברמן) פ"ה ה"כג), מתרצת: "ר' יוסה אומר בערתי הקדש מן הבית - זו חלה". החלה היא קדושה, היא נאכלת רק על ידי כהנים ואם היא נטמאת היא נשרפת. אותם קשיים קיימים גם לגבי תירוץ זה.

רבנו בחיי (בפרשתנו) מחדש: "בערתי הקדש. זו תרומה גדולה שהיא קדש, והיא אחד מחמשים, תרי ממאה" וזה חידוש גדול שהרי הפסוק מדבר על מעשר ולא על תרומה והיא איננה ניתנת ללוים ולחלשים כלכלית.

אחרי בקשת המחילה, ניתן לתרץ את הקושי בעוד שתי דרכים:

א.  הקדושה מתגלה גם בארץ ישראל שהרי חז"ל (מסכת כלים פרק א משנה ו) לימדונו:  "עשר קדושות הן, ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות"

      ארץ ישראל היא ארץ הקודש, לכן כל דבר שחייב במצוות התלויות בארץ שהרי הוא גדל בארץ ישראל - הוא קֹּדֶשׁ.

ב.   עם ישראל – עם קדושים, כלשון הכתוב (דברים ז' ו): "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".

המעשר הוא כלי ליצירת צדק חברתי, המאחד וקושר בין כל חלקי העם ובא להבטיח את פרנסתם של אנשי החינוך=הלווים, שחייהם מוקדשים לטובת רווחת הציבור, מבחינה רוחנית ומוסרית.

מעשר עני בא להבטיח את קיומם בכבוד של העניים, חסרי היכולת להתפרנס מעמל כפיהם.

צדק חברתי ודאגה לחלשים הם בהחלט חלק מעבודת הקֹּדֶשׁ, שהופכת את עם ישראל לעם קדוש.

לכן בהחלט ניתן לכנות את המעשרות קֹּדֶשׁ.

הבה נתפלל כי גם בימים אלה, של התנצחות וח"ו פלגנות,

כל בחינות הקדושה יתגלו בתפארתן.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר