שנת תש"ף| שבת פרשת חיי שרה

הענן שהיה קשור על אהלה של שרה אמנו, מופיע על פי הדרש גם בסוף פרשתנו שנאמר:

"וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ" (בראשית כ"ד סז).

מעיר על כך המדרש: "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו כל ימים שהיתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח אהלה, כיון שמתה פסק אותו ענן, וכיון שבאת רבקה חזר אותו ענן" (בראשית רבה (וילנא) פרשת חיי שרה פרשה ס טז [כד, סז] והביא הדברים גם רש"י שם).

ענן זה הוא אותו ענן, שנזכר על פי הדרש, גם בסוף הפרשה הקודמת, פרשת וירא, כשאברהם ויצחק היו בדרכם אל הר המוריה, בדרך אל נסיון העקידה. שם מלמדנו הכתוב: "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק" (שם כ"ב ד). שואל המדרש מה ראה אברהם? ועונה: "וירא את המקום מרחוק מה ראה? ראה ענן קשור בהר" (בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת וירא פרשה נו בראשית רבה (תיאודור-אלבק) כב (ד ה)). ממשיך המדרש: "אמר (אברהם) דומה שאותו המקום שאמר לי הקדוש ברוך הוא להקריב את בני שם, אמר לו, יצחק בני רואה את מה שאני רואה? אמר לו הין (כן)".

אברהם ויצחק כבר הכירו ענן זה, מאהלה של שרה - אמו של יצחק, האוהל בו נתבשרה על הולדת בנה. בשני המקרים, מי שזכה לראות הבין שיש כאן נוכחות שכינה.

גם בשירת דוד אנו מוצאים עיסוק בנושא זה מזויות אחרות. הכתוב אומר: "וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו" (שמו"ב כ"ב י). תרגם יונתן: וַעֲנַן אֲמִיטְתָא כְּבַשׁ קֳדָמוֹהִי מלשון עלטה כמו שמצינו במדרש רבה על הפסוק: "ויהי השמש באה ועלטה היה" (בראשית ט"ו יז)  "אמיטתה הוות".

יונתן בן עוזיאל זיהה גם כאן את הערפל שתחת רגלי השכינה עם הענן.

הערפל והענן מחשיכים את האור והשאלה היא מה משמעות הענין ביחס לגילוי השכינה שהענן מייצג? לפי התרגום, כדי שאפשר יהיה להכיל את גילוי השכינה, היא חייבת להתגלות בהסתר, בענן, בערפל, בעלטה.

הרלב"ג (במקום) פנה לכיוון אחר. לדעתו, כאשר יש גילוי שכינה שמטרתו לעזור למי שזכאי וראוי לעזרה מהקב"ה, כמו דוד המלך, השכינה יורדת למקום חומרי ונמוך, הערפל והענן מבטאים זאת. וז"ל: "שהוא כאילו נטה מהשמים אשר שם משכנו לפי מה שיחשב, וירד בנמצאות השפלות, להשגיח בי (על דוד) ולרוב החשך והאופל אשר בנמצאות האלו השפלות, קראם 'ערפל' ולזה אמר: וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו".

רד"ק על הפסוק המקביל בתהילים (י"ח י) פנה לכיוון שלישי: "ויט שמים וירד, כבר פירשנוהו. וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו, שָׂם להם (לאויבי ישראל) ערפל וחושך תחת רגליו שדרכם באפו".

לפי תרגום יונתן הענן - הערפל, מסתיר את השכינה. לפי הרלב"ג הערפל בא לתאר את חוסר הבהירות הרוחנית והחושך של העולם החומרי. לפי הרד"ק הערפל והחושך הוא תיאור מצבם של אויבי דוד כשהקב"ה מגלה עליהם כדי להציל את דוד וגורם להם למצוקה, חושך עלטה וענן.

כמה פסוקים מאוחר יותר, בשירת דוד, חוזר הכתוב ואומר: "וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סְבִיבֹתָיו סֻכּוֹת" (שמו"ב כ"ב יב). גם כאן יונתן בן עוזיאל תרגם וְאַשְׁרֵי (השכין) שְׁכִינְתֵּיהּ בַּעֲרָפֵילָא וַעֲנַן יְקַר סְחוֹר סְחוֹר לֵיהּ (במשמעות של מקיף).

אם כך, גם ביציאת מצרים העננים, ענני הכבוד, הערפל וההחשכה, הם הסמל של גילוי שכינה. וז"ל רש"י שם: "כענין שנאמר "ויהי הענן והחשך" (שמות פרק י"ד כא), מפסיק בין מצרים לישראל".

הבה נתפלל כי נזכה לראות בקרוב את עם ישראל מאוחד,

חונה כאיש אחד בלב אחד מול ההר,

ואולי נזכה לראות שוב משהו מהעננים שירדו גם על הר סיני.