|
שנת תש"ף| שבת פרשת חיי שרהארץ אגדה: רבשקה וסדר מאורעות חזקיהוהרב מרדכי הוכמןבספר מלכים ובספר ישעיהו מופיעות פרשיות מקבילות של כמה מאורעות שקשורים לחזקיהו ולישעיהו. ומהעיון באגדות חז"ל מתבאר שיש לפרש את סדר המאורעות באופן אחר מהמקובל בפרשנים, ושלאופן האחר יש סיוע ממקורות היסטוריים זרים, ובכך נדון בין השאר במאמר זה. בתנ"ך מובא שחזקיהו המלך חלה, וישעיהו הנביא בא לבקרו והודיע לו שנגזר עליו שימות. ובמסכת ברכות (דף י,א) מובא שישעיהו אמר לחזקיהו שהגזירה היא משום שלא עסק בפריה ורבייה. וחזקיהו טען לצדקתו שראה ברוח הקודש שעתידים לצאת ממנו בנים שאינם מהוגנים ולכן לא נשא אשה. וישעיהו הורה לחזקיהו שהוא צריך לעשות את ציווי התורה לפרות ולרבות, ומה שנוח לפני ד' - שיעשה! ומסופר בהמשך (מתורגם ומבואר): "אמר לו חזקיהו: אם כן לי את בתך לאשה, כי אפשר שיגרום צירוף זכויותינו, ויצאו ממנו בנים מעולים. אמר לו ישעיהו: כבר נגזרה עליך גזרה שתמות, ומה יועיל לך אם אתן לך את בתי לאשה. אמר לו: בן אמוץ, כלה נבואתך - וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא (דויד המלך, שראה את המלאך וחרבו שלופה בידו, ולא מנע עצמו מבקשת הרחמים) - אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים..." ומסופר בתנ"ך (מלכים ב כ; ישעיהו לח) שחזקיהו התפלל לד' שיסלח לו וירפאהו, וד' הורה לישעיהו לחזור ולהודיע לחזקיה שתפילתו התקבלה ושד' יוסיף על ימיו חמש עשרה שנה. ולפי גרסת עין יעקב וכתבי יד רבים מסופר בהמשך סוגיית התלמוד שלבסוף נולדו לחזקיהו שני בנים, מנשה ורבשקה, אלא שכבר בילדותם הם התנהגו באופן לא ראוי, וז"ל המשך הסוגיה (מתורגם בתוספת ביאור): "לבסוף נתן ישעיהו הנביא את בתו לחזקיהו, ונולדו ממנה לחזקיהו שני בנים, מְנַשֶׁה וְרַבְשָׁקֵה. יום אחד הרכיב אותם על כתפו להביאם לבית המדרש כדי שילמדו תורה. ושמע שאחד מהם אומר: ראשו של אבא מתאים לצלות עליו דגים קטנים. ואחד אומר: ראוי ראשו של אבא להקריב עליו קרבן לעבודת כוכבים. וכששמע זאת חזקיהו הורידם וחבט אותם בקרקע. מְנַשֶּׁה נותר בחיים, ורַבְשָׁקֵה מת. קרא חזקיהו על עצמו את הכתוב (ישעיהו לב,ז) 'וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים' ". המעשה מעורר קושי, השם רַבְשָׁקֵה אינו שם בעברית, ובשם זה נקרא השר של מלך אשור, שדיבר בשפה העברית ("יהודית") אל חיילי חזקיהו המלך שהיו במצור בירושלים וקרא להם להיכנע. ואף דיבר דברי נאצה על הקב"ה ואמר שכביכול אין ביכולתו להושיע את היהודים מפני מלך אשור. והגאון ר' ראובן מרגליות ז"ל (מרגליות הים שם) כתב שבנו של חזקיהו נתכנה בשם רַבְשָׁקֵה על שם אותו שר של מלך אשור שהיה יהודי משומד. אלא שהסבר זה תמוה, כיצד יתכן שחזקיהו יכנה את בנו על שם יהודי רשע שהמיר את דתו, ואף היה אויב שלו וקרא לחיילים היהודים שימרדו בחזקיהו. בסיפור יש קושי נוסף. בניו של חזקיהו שרכבו כל כתפיו היו ילדים רכים שדעתם קלה ואינם אחראים על מוצא פיהם, ולא מסתבר שצדיק כמו חזקיהו העניש אותם והטיל אותם בעוצמה כה גדולה על הקרקע עד שרבשקה מת מעוצמת החבטה. וכבר הקשה כך בשו"ת בית אבי (ב, חו"מ קנג), וכתב שהאגדות אינן נחשבות כמקור הלכתי. ואכן נראה שיש להבין אגדה זו במשמעות סמלית, וכדלקמן. וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים "הכילי שמחשבתו רעה אבל אינו כמו הנבל, כי הנבל יעשה מעשה הרעה, אבל הכילי אינו רע כל כך שיעשה מעשה אבל חושב ומדבר רע... ופירוש "כֵּלָיו רָעִים" 'מדותיו', ואומר כמו שהוא צר עין ודעת חסרה ורעה - כן כליו רעים וחסרים, וכשימכור ימכור במדה חסרה." חזקיהו קרא על עצמו ועל ילדיו את הכתוב "וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים", והוא מרמז בכך שמחשבות רעות שהתרוצצו בראשו באו בסופו של דבר לידי ביטוי בדיבורים הרעים של ילדיו הקטנים. חזקיהו היה צדיק גדול ומסופר עליו (מלכים ב יח) שנלחם בעבודה הזרה שהיתה נפוצה בעם, וגם הסיר את הבמות שעבדו בהם את ד' וכפה את העם לעבוד את ד' רק במקדש שבירושלים. ולכאורה תמוה מנין יהיו לחזקיהו מחשבות רעות. אמנם מובא בכמה ספרים שכאשר אדם גדול מוכיח את הצבור על מעשיהם הרעים, עלולות המחשבות של ההמון לדבוק בו והוא עלול להרהר בהן, כמובא בספר עבודת ישראל (ליקוטים לאבות פרק ב): "מחמת התדבקות גופו אל ההמון באומרו לפניהם תוכחת מוסר נמשך אליו גם כן מאותן הרהורים רעים של ההמון". וכן מובא לגבי מלך ישראל בספר שם משמואל (במדבר בהעלותך): "כי באשר המלך הוא בערך העם כמו ערך הראש לגוף, וכמו כל תשוקות הגוף עולות על הראש והמוח ומבלבלין את השכל, כן מחשבות ההמון עולין על מוח המלך ומבלבלין את שכלו...". והאגדה מרמזת שחזקיהו חש שהיו מספר פעמים שהוא לא נאבק כראוי לו במחשבות הרעות של ההמון שעלו על לבו, ולכן הוא התייחס אל עצמו בתור "כֵּלַי", בתור מי שמראה את עצמו מבחוץ בתור צדיק, אך בתוכו יש מחשבות רעות. ומובא בספר בן פורת יוסף (דרשות והוספות קונטרס אחרון): "שמעתי בשם מורי [הבעש"ט] ... הנשמה הם ממוח, - בניו, ופגם שבמוח במחשבה - גורם שיש לו צער מבניו". ונראה שלכן חשש חזקיהו שפגמי המחשבות שפעמים שאירעו אצלו יגרמו לו ללידת בנים שאינם הגונים ולכן לא עסק בפריה ורביה. אלא שלא היה זה מתפקידו לעסוק בדברי נסתרות ששייכים לקב"ה, וכאשר חזקיהו התחרט ונשא את בתו של ישעיהו הנביא הוא היה סבור שהזכות המשותפת של שניהם תועיל שייוולדו לו בנים הגונים. אך כאשר הוא שמע את דיבוריהם הרעים של בניו, הוא הניח שהדבר לא הסתייע, ולכן קרא על עצמו את הכתוב "וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים". אמנם כאמור לעיל, לא מסתבר שצדיק כמו חזקיהו העניש אותם על דבריהם והטיל אותם בעוצמה כה גדולה על הקרקע. ואת ענין החבטה יש לבאר באופן המובא בעין אי"ה וכדלקמן. הסבר עין אי"ה לחבטה שחבט חזקיהו את בניו "בהיותו דואג על התכונות הפנימיות שלו, שבבואם אל בניו יהפכו להרע, כאשר הכיר ברוח הקודש... בהיות הבנים בעלי תכונות רעות כל אחד לפי ענינו המיוחד לו, השתדל הרבה להכשירם ללמדם תורה ומוסר ודרך תבונות בכל עז. כדחז"ל (סנהדרין קא,ב) 'וכי חזקיה לכל העולם כולו למד תורה ולמנשה בנו לא למד?', וזה יובן ב'ארכבינהו אכתפיה לבי מדרשא'. אבל תכונותיהם הרעות התגברו למעלה מכל תועלת של לימוד והדרכה... 'חבטינהו אארעא', בהיותו רואה שהדרכתו להם הוא ללא תועלת, ובהוסיפם דעת יוסיפו רעה והשחתה, הניחם על טבעם להתנהג כבחירתם. מנשה חי', שעכ"פ היה בו איזה רעיון מוסרי אע"פ שהושחת... אבל רבשקה, שהיתה תכונתו גשמית כולה, בלא שום צירוף מוסרי, מת. כי נחלשו כוחותיו הגופנים ונהרסו משיטופו בתאותיו הרעות מאין מעצור." עין אי"ה מבאר את 'חביטת הילדים אל הקרקע', בתור החלטה של חזקיהו להפסיק ולהשתדל ללמדם תורה, ורבשקה מת לבסוף משום שנחלשו כוחותיו הגופניים מפני שהיה שטוף בתאוות רעות. בכל אופן, גם לפי הסבר זה לא מובן מדוע מנשה קרא את שם בנו רבשקה שאינו שם בעברית, ואדרבא זהו שמו של יהודי מומר שהיה אויבו של חזקיהו. ונראה שלצורך הבנת ענין זה יש לעיין במקור נוסף, וכדלהלן. התרגום הארמי על קהלת "אמר שלמה המלך הנביא גלוי לפני, שמנשה בן חזקיהו עתיד לחטוא ולהשתחוות לצלם אבנים, ולכן יימסר ביד מלך אשור שיעקדנו בזממים כעונש על שביטל את דברי התורה שכתובים מתחילתם על אבנים, ולכן יצטער בהם. ורבשקיה אחיו עתיד להשתחוות לצלם עצים ולעזוב את דברי התורה שהונחו בארון עצי שיטים, ולכן הוא עתיד להישרף באש על ידי מלאך ה'". התרגום דורש את הכתוב "מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם" על מנשה שנענש ונעקד בזממים כמתואר (דברי הימים ב לג,יא): "וַיָּבֵא ד' עֲלֵיהֶם אֶת שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּלְכְּדוּ אֶת מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיּוֹלִיכֻהוּ בָּבֶלָה". ואת הכתוב "בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם" הוא דורש על רבשקה שנענש ונשרף באש על ידי מלאך ה'. עונשו של רבשקה מתאים לעונש שבא על מחנה סנחריב שצר על ירושלים, כמתואר בישעיהו (י,יז): "וְהָיָה אוֹר יִשְׂרָאֵל לְאֵשׁ וּקְדוֹשׁוֹ לְלֶהָבָה וּבָעֲרָה וְאָכְלָה שִׁיתוֹ וּשְׁמִירוֹ בְּיוֹם אֶחָד". ומהמסורת שבתרגום הארמי עולה שרבשקה היהודי המומר שהיה שר של מלך אשור ונשרף יחד עם שרי צבא אשור - היה בנו של חזקיהו. "וַיְהִי בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם: וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת רַב שָׁקֵה מִלָּכִישׁ יְרוּשָׁלְַמָה אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד וַיַּעֲמֹד בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה... וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַב שָׁקֵה אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ... עַתָּה עַל מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי: ... וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים וְשֶׁבְנָא וְיוֹאָח אֶל רַב שָׁקֵה דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ וְאַל תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחוֹמָה: וַיֹּאמֶר רַב שָׁקֵה הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲלֹא עַל הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל הַחוֹמָה..." ומסופר שבעקבות דברי נאצה נוספים של רבשקה (המובאים שם בהמשך) בא חזקיה לבית ד' להתפלל שם, ושלח לישעיהו הנביא שיתפלל גם הוא. וישעיה ניבא שמלך אשור יעזוב בסופו של דבר את הארץ ויפול בחרב באשור. וכפי שאכן אירע לבסוף שבניו של סנחריב מלך אשור הרגו אותו. ולאחר מכן מסופר על מחלת חזקיה ועל תפילתו ועל תוספת השנים שניתנה לו (ישעיהו לח, א-ח): "בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבוֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ד' צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה: וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה': וַיֹּאמַר אָנָּה ד' זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל: וַיְהִי דְּבַר ד' אֶל יְשַׁעְיָהוּ לֵאמֹר: הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר ד' אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה: וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת: וְזֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת ד' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה ד' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֵּר: הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת צֵל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְמַעֲלוֹת אָחָז בַּשֶּׁמֶשׁ אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת וַתָּשָׁב הַשֶּׁמֶשׁ עֶשֶׂר מַעֲלוֹת בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרָדָה:" מפשטות הכתוב "בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת", משמע לכאורה שמחלת חזקיהו היתה 'בימים ההם' של נאומי רבשקה. וכך פירשו בסדר עולם רבה (כג) והמפרשים. מאידך, לפי המסורת שנגזרה על חזקיה מיתה משום שלא עסק בפריה ורביה, ולאחר שקיבל עליו להתחתן ולהוליד ילדים הוסיפו לו חמש עשרה שנה ונולדו לו רבשקה ומנשה, ורבשקה הוא היהודי המומר שהסית את הלוחמים הנצורים בירושלים להיכנע לסנחריב. צריך לומר, שפרשיית מחלתו ורפואתו של חזקיהו קדמה זמן רב למצור ולנאומי רבשקה. ולאחר שחזקיה התרפא הוא נשא אשה והוליד ממנה את רבשקה, ורבשקה הספיק להמיר דתו ולהתמנות לשר בממלכת אשור, ולבוא ולנאום במצור כנגד חזקיהו אביו. וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת "בָּעֵת הַהִוא שָׁלַח מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ וַיִּשְׁמַע כִּי חָלָה וַיֶּחֱזָק: וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת בֵּית נְכֹתוֹ אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים וְאֵת הַשֶּׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת כָּל בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאֹצְרֹתָיו לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ: וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֶל: וַיֹּאמֶר מָה רָאוּ בְּבֵיתֶךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתִי רָאוּ לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הִרְאִיתִים בְּאוֹצְרֹתָי: וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ שְׁמַע דְּבַר ד' צְבָאוֹת: הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶל לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ה': וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל: וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ טוֹב דְּבַר ד' אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַיֹּאמֶר כִּי יִהְיֶה שָׁלוֹם וֶאֱמֶת בְּיָמָי: כזכור, לפי המסורת של התרגום הארמי מחלת ורפואת חזקיהו התרחשה כ-14 שנה לפני המצור של סנחריב על ירושלים. ואם כן סמוך לכך באה המשלחת של מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן לבקר את חזקיהו. כפי שכבר הוקדם לעיל אין הכרח להתאים את המסורות שבתנ"ך למסורות שיש במקורות זרים. אלא שבכל אופן, המסורת של התרגום הארמי מתאימה למסורות של מקורות זרים. לפי אותן מסורות מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן מרד באשור ומלך על בבל בין השנים 722–710 לפנה"ס, ופעם נוספת למשך תשעה חודשים בשנת 703 לפנה"ס עד שסנחריב נלחם בו והחריב את בבל והבריח אותו מבבל. לפי מסורות אלו בזמן המצור של סנחריב על ירושלים בשנת 701 לפנה"ס כבר לא היה מלכות בבלית, ולא יתכן שסמוך לאחר מכן תופיע משלחת מטעם מלך בבל לבקר את חזקיהו. אמנם לפי המסורת של התרגום הארמי, המשלחת באה סמוך לאחר שנמנעה הפלישה של סרגון לממלכת יהודה, בערך בשנה ה-14 או ה-15 למלכות חזקיה (בערך בשנת 712 לפנה"ס). ואז היה עדין מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן בשיא תפארתו בתור מלך בבל שמרד בהצלחה מזה עשר שנים במלך אשור. "וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לָכִישָׁה לֵאמֹר חָטָאתִי שׁוּב מֵעָלַי אֵת אֲשֶׁר תִּתֵּן עָלַי אֶשָּׂא וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב: וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית ד' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ: בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת דַּלְתוֹת הֵיכַל ד' וְאֶת הָאֹמְנוֹת אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר: פ וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב סָרִיס וְאֶת רַב שָׁקֵה מִן לָכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלִָם..." ספר מלכים מרמז שגם הגזירה שהודיע ישעיהו לחזקיהו "הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶל" התקיימה כבר בחזקיהו עצמו. ואמנם "אֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ" של חזקיהו לא הגיעו לממלכת בבל ממש אלא לנינווה שבממלכת אשור. אך כאמור מכיוון שסנחריב ניצח בינתיים את בבל והחריב את העיר בבל ובנה את נינווה כמו העיר בבל ובתור תחליף לעיר בבל, התנ"ך מחשיב זאת כאילו הגיעו האוצרות "בָּבֶל". "בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה יְחִזְקִיָּהוּ עַד לָמוּת וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ד' וַיֹּאמֶר לוֹ וּמוֹפֵת נָתַן לוֹ: וְלֹא כִגְמֻל עָלָיו הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ כִּי גָבַהּ לִבּוֹ וַיְהִי עָלָיו קֶצֶף וְעַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: וַיִּכָּנַע יְחִזְקִיָּהוּ בְּגֹבַהּ לִבּוֹ הוּא וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וְלֹא בָא עֲלֵיהֶם קֶצֶף ד' בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ: ... וְכֵן בִּמְלִיצֵי שָׂרֵי בָּבֶל הַמְשַׁלְּחִים עָלָיו לִדְרֹשׁ הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר הָיָה בָאָרֶץ עֲזָבוֹ הָאֱלֹהִים לְנַסּוֹתוֹ לָדַעַת כָּל בִּלְבָבוֹ:" ומסופר שם שחזקיהו התפלל לד' כדי להירפא ממחלתו. אלא שאחר כך כשהמשלחת הבבלית הגיעה אליו כדי לדרוש בענין המופת שנעשה עבורו, וחזקיהו נכשל והראה למשלחת את אוצרותיו. ומשמע שהדבר נחשב לחטא של כלל העם, ונראה שמטרתם היתה ליצור ברית צבאית עם בבל כנגד אשור. ובכל אופן ספר דברי הימים מפרש מעשה זה בתור חטא של גאווה, ואם כן התיקון הראוי לגאווה שנכשלו בה חזקיהו והעם היה קבלת הדין בהכנעה, ולא להתפלל לביטולה. וקבלת הדין בהכנעה הועילה וביטלה מחצית מגזר הדין, משום שהגזירה היתה על כל ממלכתו כאמור כאן: "וַיְהִי עָלָיו קֶצֶף וְעַל יְהוּדָה", ואמנם יהודה חרבה, אך בכל זאת ירושלים וחזקיהו ניצלו באופן פלאי, ולפי האמור כאן בספר דברי הימים הצלתם היתה משום שקיבלו את הדין בהכנעה ולא התפללו: "וַיִּכָּנַע יְחִזְקִיָּהוּ בְּגֹבַהּ לִבּוֹ הוּא וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וְלֹא בָא עֲלֵיהֶם קֶצֶף ד' בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ". לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר
|
מתפללים לרפואתם השלימה של ניר רפאל בן רחל ברכה אסתר בת רחל נתנאל אילן בן שיינא ציפורה יאיר מנחם בן יהודית חנה מאירה בת אסתר רבקה רינה בת גרונה נתנה יפה בת רחל יענטע נתנאל בן שרה זהבה ויקי ויקטוריה בת דייזי בתוך שאר חולי עם ישראל לע"נ מר שמואל שמש ז"ל חבר הנהלת 'ארץ חמדה' נלב"ע י"ז בסיוון תשע"ד
מרת שרה ונגרובסקי ע''ה בת ר' משה זאב נלב"ע י' בתמוז תשע"ד לע"נ ר' מאיר ז"ל בן יחזקאל שרגא ברכפלד
רבי יעקב ז"ל בן אברהם ועיישה וחנה בת יעיש ושמחה סבג לע"נ הרב ראובן אברמן זצ"ל, חבר הנהלת 'ארץ חמדה' נלב"ע ט' בתשרי תשע"ו לע"נ הרב שלמה מרזל זצ"ל, חבר הנהלת 'ארץ חמדה' נלב"ע י' באייר תשע"א
נלב"ע ח' באייר תשע"ו לע"נ לע"נ שלמה דוד בן זלמן ושרה אבנית ז״ל נלב"ע סיון תשע"ט לע"נ לע"נ לע"נ לע"נ נורמן רוסק ז"ל נלב"ע בכ"ב באב
לע"נ תמר ליכטנשטט האהובה יהי זכרה ברוך
לע"נ |