שנת תש"ף | שבת פרשת במדבר

כבר למעלה מחמישים שנה, בסמוך ליום ירושלים ולפני חג השבועות, אנו זוכים לקרא בפרשת במדבר.

ננסה לברר מה הקשר בין "בְּמִדְבַּר" (במדבר א' א) לבין ירושלים.  שני הדברים החשובים הללו מופיעים בפסוק אחד:

"הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ירמיהו ב' ב).

לכאורה, הדבר קשה. האם ירושלים הלכה אחרי הקב"ה במדבר, בזמן היציאה ממצרים? אומנם ניתן לתרץ (קצת בדוחק, שהכוונה לתושבי ירושלים בימי ירמיהו, המייצגים את עם ישראל כולו לדורותיו).

תלמידי הגר"א לימדונו בשמו פירוש חדש. הפסוק אכן מתפרש כפשוטו על ירושלים, אבל על "ירושלים של מעלה", שהיא בגמטריה "כנסת ישראל" (כמו גם ספירת העומר).

ננסה לתת דוגמא מימינו אנו, כיצד ירושלים של מעלה מלווה את עם ישראל, ושומרת עליו, ומגבירה את האמונה בקב"ה והשגחתו על בניו - רחומיו.

אחד הדברים שהגאון מוילנא ציווה על תלמידיו, לפני עלייתם ארצה, הייתה המשימה של בנין בית הכנסת – "חורבת רבי יהודה החסיד", שעמד בשיממונו כבר כמאה שנה, לאחר שנהרס בידי פורעים מוסלמים בעקבות הסתלקותו הפתאומית, זמן לא רב אחרי עלייתו ארצה ותחילת בנין בית הכנסת החדש. לכאורה, מטרתו של הגאון הייתה לבנות, כפשוטו, חורבה חשובה מחורבות ירושלים, וכך לבנות עוד חלק של הבית הנאמן, שהלך ונבנה בחתונה המחודשת בין כנסת ישראל וקודשא בריך הוא.

כמאה שנה אחרי שתלמידי הגר"א סיימו את מלאכת הבניין הנפלא, בשנת ה'תש"ח פרצה מלחמת השחרור והעצמאות. עם ההכרזה על הקמת המדינה, בידי דוד בן גוריון בה' באייר, התקיפו מדינות ערב את מדינת ישראל הצעירה. הליגיון הערבי של מדינת ירדן, היה המסוכן ביותר מבין כל הצבאות הללו.. צבא שאומן וצויד בידי הצבא הבריטי, ואשר קציניו היו קצינים בריטים, בעלי ניסיון קרבי, ממלחמת העולם השנייה. על צבא זה הוטלה המשימה לכבוש את ירושלים ובעיקר את הרובע היהודי שלה. בראש מעייניהם של החיילים הירדנים הייתה המטרה להרוס את ה"חורבה", שכיפתה הייתה גבוהה ממסגד אל אקצה וממבנה כיפת הסלע שעל הר הבית. בל"ג בעומר של אותה שנה הם "הצליחו" במשימתם, לאחר קרב גבורה עיקש וקשה של מגיני הרובע. הפגיעה המורלית בעם ישראל הייתה קשה מאוד ורבים משלומי ישראל התאבלו מרה על המפלה. לעומת זאת, חיילי הלגיון והכנופיות שחברו להם "חגגו", ככל שההרס היה רב יותר כך ה"שמחה" הייתה רבה יותר. כמנהגם, הירי באוויר נמשך שעות מרובות. בחסדי השם יתברך, כמות עצומה של תחמושת "בוזבזה". באותם ימים אירע נס משמים, ממשלת בריטניה הודיע על אמברגו על משלוח נשק ותחמושת למזרח התיכון. הנס היה גדול - הבריטים הפסיקו את המשלוחים לצבא הליגיון, לצה"ל הם לא הפסיקו - אף פעם הם לא התחילו. המחסור בגלל התחמושת ש"בוזבזה", עזר מאוד לצבא ההגנה לישראל, הצבא ה"טרי" וחסר הציוד, להתגבר ולעצור את המשך התקדמות הליגיון. (נס נוסף אירע - מדינת ישראל הצליחה לקבל נשק ותחמושת מצ'כוסלובקיה).

במבט לאחור, אנו מבינים כיצד ירושלים של מעלה שליוותה את עם ישראל עוד מימי הנדודים במדבר, בימי ספירת העומר הראשונה, כמו שלימדונו הנביא ירמיהו והגאון מווילנא וירושלים של מטה, שתיהן חברו כדי להציל את מדינת ישראל ואת עם ישראל. אומנם, ירושלים של מטה לכאורה חרבה, אבל ירושלים של מעלה רק התחזקה. ההתחזקות של ירושלים של מעלה, נראתה שוב בירושלים של מטה, בחודש אייר ה'תשכ"ז. כמה ימים אחרי ל"ג בעומר פרצה מלחמת ששת הימים, הליגיון הירדני שוב התקיף את מדינת ישראל, שהייתה אז ב"גבולות אושוויץ", והובס בידי חיילי צה"ל. חטיבת הצנחנים והחטיבה הירושלמית זכו, בחסדי השם, לשחרר את ירושלים ואת הר הבית. מאז קיבלנו  את הזכות והחובה להודות לקב"ה על הנסים הגדולים, ועל איחודה של ירושלים. אירוע שהרטיט הרבה לבבות ועורר רגשי קודש והתקרבות גם בלב רבים שהיו רחוקים, ונפתחה תקופה של שגשוג והתחזקות של מדינת ישראל.

השבוע נחגוג את שחרורה ואיחודה של ירושלים באמצעות הזום והיוטיוב: 

קישור לשיעורים: https://us02web.zoom.us/j/6131815506?pwd=YzZKWlhFZmpqZ0ptc1ludWJlVlZLUT09

ביוטיוב לייב:   https://youtu.be/CmdyKMs_jSk

נודה לקב"ה על הניסים הגדולים וגם על ההתקדמות הגדולה במלחמה בקורונה. נתפלל להתקדמות מהירה בתחום זה ונאחל רפואה שלימה מי שזקוק בעם ישראל ואוהבי העם היהודי ומדינת ישראל. נוסיף עוד להתפלל שהתהליך שהתחיל במדבר בזכות ירושלים יזכה אותנו ליותר ברכה של למועדים לשמחה לגאולה שלמה.