שנת תש"ף | שבת פרשת בהעלותך

חמדת דף היומי: נשיאת מטרייה בשבת

הגמרא (שבת צד ע"ב) הביאה דעה שאשה שקולעת את שערה בשבת, חייבת משום מלאכת אריגה, הגמרא דוחה דעה זו שאין דרך אריגה בכך, ולכן היא לא צריכה להתחייב משום אורגת. תוספות (דה וכי) מקשים שראינו שאדם שקולע שערות לחוט זה נחשב לאריגה (דף סד ע"א)? הם מתרצים שני תירוצים: א. שבשער זה לא נחשב לאריגה, אלא רק בבגד. ב. שכיון שהשער שקולעים עומד לסתירה, לכן זה לא נחשב לאריגה. 

הרב יחזקאל לנדא (נודע ביהודה תניינא או"ח סי' ל) דן בשאלה האם מותר להשתמש במטרייה בשבת, הוא מכריע שאסור להשתמש במטרייה, ומסביר שלדעתו כיון שיש בגג המטרייה טפח הרי היא נחשבת לאוהל קבע ולא אוהל עראי, בנוסף למרות שהיא עשויה להפתח ולהסגר כל הזמן, אין היתר להשתמש בה, משום שאין זה דומה לחלון או לדלת שזה שהיא עשויה להפתח ולהסגר מבטל אותם לבית ולכן הם מותרים בשימוש בשבת, לעומת זאת מטרייה גם אם עשויה להפתח ולהסגר, הרי היא בנייה חדשה. הוא הסביר שלמרות שהאוהל זז ממקום למקום,  הוא עדיין נחשב לאוהל, ולכן בנייתו אסורה בשבת. 

לעומתו החתם סופר (א, עב) חולק עליו וסובר שלמרות שאין זו מידת חסידות לשאת מטרייה בשבת הרי שמשלושה טעמים אין לאסור לשאת מטרייה בשבת במקום שיש בו עירוב: א. משום שזו בנייה זמנית, וכמו שמוכח בתוספות שהובא לעיל בנייה זמנית אינה נחשבת לבנין והיא מותרת בשבת, כדין אריגה זמנית. ב. אין זה דומה לאוהל שהיה במשכן, שבנו אותו על מנת שיישאר במקומו, והראיות שהביא הנודע ביהודה עוסקות בדיני טומאה ולא בדיני שבת, ואין להוכיח מהם  למקרה שלנו. ג. הוא טוען שאין איסור תורה להקים אוהל שהדפנות שלו לא מגיעות עד הרצפה. בהמשך דבריו הוא מסביר למה אין איסור גם מדרבנן, ולכן הוא מסיק שמותר לשאת מטריה בשבת.  

לכאורה קשה על התוספות מהגמרא לקמן (צה ע"א) שאומרת שבניית צמה נחשבת לבנייה האסורה בשבת ולומדת זאת מפסוק, אלא שערוך השלחן (שג, לא) והרב צבי פסח פרנק (הר צבי ט"ל הרים בונה סימן א) הסבירו בניגוד לדעת החתם סופר שיש להבדיל בין מלאכת בונה למלאכת אורג, שמלאכת אורג לא נחשבת למלאכה אם אינה מתקיימת אך מלאכת בונה נחשבת למלאכת איסור גם אם אינה מתקיימת. אפשר להסביר את      דבריהם שאריגה היא תמיד מיועדת לשימוש אחר, משום שאריגה היא הכנה לצורך הכנת בגד, ולכן התועלת הרגילה מהמלאכה צריכה להיות לאורך זמן. (כמו שכתב בנשמת אדם כד, א). אם כך עולה מדבריהם שלא כדברי החתם סופר, שהוא לומד מהתוספות שאין איסור בנייה בדבר שאינו מתקיים. 

שואל ומשיב (תליתאה ב, מב) חולק גם הוא על דברי החתם סופר ומוסיף סיבה אחרת: לדבריו דבר שעשוי להיות כך לזמן רב, וכך מטלטלים אותו ומשתמשים בו הרי שזה הקבע שלו, ולכן גם לפרוש מטרייה בשבת זה נחשב לבניין קבוע ולא לבניין עראי. הוא דוחה את מה שהחתם סופר אמר שבגלל שזזים עם האוהל ממקום למקום הוא לא נחשב לאוהל. בנוסף הוא קובע שגם אוהל שלא מגיע עד הרצפה נחשב אוהל. לכן המשנה ברורה (סימן שטו ביאור הלכה ד"ה טפח) הכריע כדברי הפוסקים שאסרו להשתמש במטריה בשבת. 

יוצא אם כן שלרוב הדעות אין ללמוד מדברי התוספות היתר לשאת מטריה בשבת, משום שאיסור בונה קיים גם באופן של בנייה זמנית. לעומת זאת מלאכת אורג לא שייכת במקרים כאלו, ולכן כתב הרב הלברשטם (דברי יציב או"ח קנב) שאין איסור ללפף חוט ברזל הסוגר שקית אוכל, משום שאין דין אורג בדבר שעשוי לפתיחה ולסגירה. 

סיכום: הפוסקים דנו האם מותר לשאת מטריה בשבת, שאלה זו מורכבת מכמה שאלות בדיני בונה בשבת, אחת מהם היא השאלה שנידונה בתוספות בסוגייתנו האם דבר שאין סופו להתקיים אסור לעשותו בשבת, החתם סופר הוכיח מתוספות שמותר לפתוח ולשאת מטריה בשבת, ורוב הפוסקים חלקו עליו וטענו שדברי התוספות נכונים רק לגבי מלאכת  אורג, ולא לגבי מלאכת בונה שנאסרה גם לזמן קצר.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר