שנת תש"ף | שבת פרשת כי תבוא

רשימת "חוזרי המלחמה" מופיעה בפרשת שופטים ושוב בפרשתנו כי תבוא. בפרשת שופטים כתוב:

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:...וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ: וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ: וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה: וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ: וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם" (דברים כ' א – ט).

במציאות המתוארת בפסוקים אלה, עם ישראל הוא היוזם והיוצא למלחמה, לפני היציאה משחררים את מי שבנה בית, נטע כרם וארש אישה. בסוף משחררים גם את חסרי האומץ, הפחדנים – מוגי הלב. הסדר הוא בית כרם אישה. בפרשתנו מופיע:

"וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה וְלֹא תַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כָּל הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ: אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וְאִישׁ אַחֵר יִשְׁכָּבֶנָּה בַּיִת תִּבְנֶה וְלֹא תֵשֵׁב בּוֹ כֶּרֶם תִּטַּע וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ" (שם  כ"ח כט – ל).

ההבדלים הם ברורים, אומנם גם בתוך רשימת ה"ברכות" הנוראה מופיעים הבית הכרם והאשה, אבל בסדר הפוך קודם האשה ואח"כ הרכוש. הירא ורך הלבב אינם מופיעים כמובן. עם ישראל איננו יוצא למלחמה הוא נרדף ומוכה ר"ל.

נסביר תחילה את פשר שינוי הסדר. בפרשת שופטים ההיגיון הוא הסדר לכתחילה של הדברים כמו שמפורש בתוספתא: "למדה תורה דרך ארץ נתמנתה לאדם פרנסה יקח לו בית, חזרה נתמנתה לו יקח לו שדה, חזרה ונתמנתה לו יקח לו אשה שנאמר: "מי האיש אשר בנה ומי האיש אשר נטע ומי האיש אשר ארש" (סוטה פ"ז ה"כ) .

גם מבחינת החזרה מן המלחמה ההיגיון הוא: "זו אין צריך לומר זו", אם מי שבנה בית ולא חנכו חוזר, ק"ו מי שארס אשה ולא לקחה. בפרשת התוכחה הסדר הפוך, העונש החמור מופיע בראש הרשימה ואח"כ העונשים הקלים יותר.

ננסה עתה להבין מדוע אל השלשה מצטרף רך הלבב?

רש"י במקום מביא כי נחלקו חכמינו בשאלה מי הוא? וז"ל: "רבי עקיבא אומר כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. רבי יוסי הגלילי אומר הירא מעבירות שבידו, ולכך תלתה לו תורה לחזור על בית וכרם ואשה לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם, שלא יבינו שהם בעלי עבירה, והרואהו חוזר אומר שמא בנה בית או נטע כרם או ארש אשה".

לדעת רבי עקיבא, אין קשר בין השלשה הראשונים שהתורה שחררה, לבין הפטור של הירא ורך הלבב. אומנם לדעת רבי יוסי הגלילי אין פטור של פחד, יש רק פטור רק למי שיש בידו עבירות ויש חשש שבגללו תהיה מפלה. השלשה הראשונים לא היו אמורים להיות פטורים, אבל חייבו אותם לעזוב את המחנה, כדי לכסות על מי שירא מהעבירות שבידו. הדגיש את הדברים רד"ץ הופמן, וז"ל: "שאם כן, לא היה אדם מעיז פניו לשוב מחמת בושה, שיאמרו עליו שאינו רוצה למסור נפשו על עמנו וערי אלקינו". לפי זה דווקא יראי השמים, לומדי התורה ומקיימי המצוות, הם אלה שאמורים לעמוד בראש הלוחמים.

בשולי גלימותיהם של הגדולים נציע עוד הסבר.

לפני היציאה לקרב, חייבים להבטיח כי הנכונות למסור את הנפש בעבור התורה, העם והארץ, היא ללא תנאי. כל מי שיש חשש שיש נושאים אישיים שיטרידו את מנוחתו, יהפכו אותו לירא ורך לבב, ויסיטו אותו מהמטרה העיקרית ישוחרר לאלתר. הוא לא יזכה להיות שותף במצווה החשובה – הגנת העם והארץ. השירות הצבאי הינו חובה, אבל הוא בעיקר זכות. התוספת של "וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ", איננה מגדירה קבוצת משתחררים נוספת, אלא  מבארת מדוע מי שלא יכול להתרכז במשימה העליונה, ישוחרר לאלתר ולא יזכה להיות שותף במצווה החשובה.

רק אחרי בירור זה מוכנים לקרב: "וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם".

הבה נאחל לנו כי בראש כל יחידה צבאית,

יעמדו אנשי מעלה ומופת מבחינה רוחנית ומוסרית.

הבה נתפלל כי לומדי התורה יתגייסו! יתגייסו דווקא ליחידות הקרביות,

וישמשו דגם לאחרים כיצד ענייני הכלל קודמים לענייני הפרט.