שנת תשפ"א | שבת פרשת תולדות

הלכה פסוקה: חיתוך מתכת שלא נעשה כראוי

תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית

'ארץ חמדה גזית' כפר יונה / תמוז תש"פ / תיק 80036 

דיינים: הרב עקיבא כהנא, הרב בצלאל דניאל, הרב מאיר שקדי

המקרה בקצרה: התובעים הם בעלים של חברה העוסקת בחיתוך מתכות והנתבע הוא אמן העוסק בעיצוב אומנתי לבתי כנסת. הנתבע קיבל הזמנה מבית כנסת לספק להם פריטים אומנותיים, ולצורך חיתוך מדויק של היצירה, הוא פנה לתובעים בבקשה שיבצעו עבורו חיתוך של פליז.
סוכם כי החיתוך יבוצע במכונת cnc. בנוסף, ישנה מחלוקת על גובה התשלום שסוכם, לטענת התובעים הוסכם על 15,000 ₪, ואילו לטענת הנתבע הוסכם על 14,000 ₪. מוסכם שהנתבע שילם מקדמה בסך 5,000 ₪, ועבודת החיתוך יצאה לדרך. בסיום העבודה הנתבע הגיע ולקח את החומר החתוך, ותלה אותו בבית הכנסת. גבאי בית הכנסת שראה את היצירה טען שהחיתוך נעשה באופן לא מדויק וועד בית הכנסת החליט להוריד לו 23,500 ₪ מהסכום שהובטח לו. בנוסף לטענתו קשריו עם המעצבת נפגעו.
התובעים טוענים כי הנתבע לא התקשר אליהם כלל להודיע להם על הטענות על החיתוך. אילו היה מודיע מיד הם היו מתקנים מה שניתן ומסכימים להוריד לו סכום מסוים על הליקויים. אך כעת משהגיעו לבית הדין הם תובעים 10,000 ₪ על יתרת התשלום ועוד 10,000 ₪ עבור הוצאות.
הנתבע השיב כי אינו צריך לשלם מאומה, משום שהתקלות אינן בנות תיקון, למעט תשלום בסך 2,800 ₪ על חלק אחד שבו השתמש, והוא מעריך אותו בכ-20% מהעבודה. בנוסף לטענת הנתבע הפגמים במוצר גרמו לו להוצאות עבור חומרים בהם השתמש וירדו לטמיון. בנוסף הוא ביקש פיצוי על התמורה שלא קיבל מבית הכנסת (אובדן רווח) ועל הפגיעה במוניטין שלו.

פסק הדין: על התובעים לשלם 3,185 ₪ לנתבע.

נימוקים בקצרה:

א. הגדרת העבודה שנעשתה כ"מקח טעות"?
החומר החתוך הוצג בבית הדין, והיה ניכר לכל כי החיתוך בוצע באופן פגום, כמו כן בית הדין הבין כי המוצר אינו בר תיקון. בשולחן ערוך (חו"מ רלב, ו) כתב ש"כל דבר שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזירים בו מקח זה, מחזירין", כלומר, מקח טעות נקבע לפי הנהוג בתחום. במקרה שלנו מדובר על עבודה אומנותית, והדבר היה ידוע לתובעים, לכן ליקוי כזה הוא בגדר מקח טעות. בנוסף לפי פסיקת בית הדין בפס"ד 76109 סעיף 4ב, בעבודה שנעשתה כבר, על מבצע העבודה להוכיח שאין כאן מקח טעות על מנת שיקבל את שכרו.

לכן בית הדין קובע כי מדובר במקח טעות.

ב. זכות הנתבע לבטל את המקח לאחר שמנע את האפשרות לתקן את הליקוי
התובעים טענו כי עמדה להם הזכות לתקן את המוצר הפגום, אלא שהתובע לא הודיע להם על כך בזמן אלא רק כאשר התיקון היה בלתי אפשרי. זכות התיקון של מוכר או קבלן נידונה בפסקי דין קודמים של הרשת (ראו פס"ד 76021, ו- 74004). במקרה זה הנתבע הדביק את הפליז החתוך על זכוכית ובכך מנע את האפשרות לתקן את החיתוך. כעת עולה השאלה האם בהדבקה זו הוא איבד את זכותו להשיב את החפץ כמקח טעות? בית הדין סבור שהוא לא איבד את זכותו להשיב את החפץ משום שבשולחן ערוך (חו"מ רלב, יח) נפסק שגם במקרים בהם הקונה אינו יכול להשיב את המוצר, משום שהשתמש בו שימוש מקובל, כמו זרעים שזרעו אותם כבר, הוא זכאי לתבוע את כספו בחזרה מדין מקח טעות.

לפיכך, נקבע שהנתבע היה זכאי לבטל את המקח אף שמנע את האפשרות לתקן את הליקוי.

ג. טענת מקח טעות כשהנתבע היה יכול לבדוק
התובעים טענו כי הנתבע יכול היה לבדוק את החיתוך לפני שהוא הדביק את החלקים, ולבקש מהם לתקן את הדרוש. משלא ביקש או הודיע להם, איבד את זכותו לטעון למקח טעות. מקור הדין שכשקונה יכול לבדוק מוצר הוא מאבד את זכותו למקח טעות, הוא מדברי המגיד משנה (מכירה טו, ג). אלא שנראה מדבריו שרק במקרה בו הבדיקה יכולה להיעשות לאלתר ובקלות אזי וויתור על הבדיקה מהווה מחילה על טענת מקח טעות, וכך כתבו להלכה פוסקים רבים (פתחי חושן אונאה פרק יג, סעיף ט ועוד). בנוסף בפסק דין 77036, כתבו מספר תנאים בהם דברי המגיד משנה אינם חלים, וחלק מתנאים אלה התקיימו גם במקרה זה.

לכן בית הדין דחה את הטענה שהנתבע אינו זכאי לטעון מקח טעות, אף שלכאורה היה יכול לגלות את הליקוי בבדיקה.

ד. תביעות התובע להחזר תשלום עבור הפליז והוצאות ההדבקה
בית הדין החליט כפשרה הקרובה לדין, כי על הנתבע לשלם עבור החיתוך 2,800 ₪ אשר לדבריו הועילו לו. נמצא שעל התובעים להחזיר לו 2,200 ₪ מהמקדמה שקיבלו.
לגבי ההוצאות שהוציא לצורך הדבקת החומר בית הדין קובע כי התובעים פטורים מתשלום על כך. זאת על פי דברי השולחן ערוך (חו"מ רלב, כא) שפסק על פי דברי הרמ"ה (בבא בתרא צז ע"ב) שבמקרה שהמוכר לא ידע מהמום במקח, אינו חייב בהוצאות שהוציא הקונה כדי להוליך את החפץ, גם אם היה ידוע למוכר שהלוקח יוליך את החפץ.
אמנם היה מקום להקשות על פסיקה זו של השולחן ערוך מדברי השולחן ערוך (חו"מ שו, ו) שפסק שבעל מקצוע שייעץ לאדם עצה שגויה וגרם לו להוצאות – חייב לפצות אותו. על פי זה, היה מקום לחייב לשלם במקרה דנן. אלא ששאלה זו נענתה כבר על ידי הרמ"ה (שם) עצמו, והוא ענה שיש להבדיל בין מקרה של מקח טעות שאין לחייבו בהוצאות שנגרמו על פיו, לבין מקרה של אומן הטועה בהערכתו שיש לחייבו.
בית הדין סבור שניתן להבין תירוץ זה בשני אופנים:
א. אומן שנותן עצה נותן גם אחריות על העצה, בניגוד למוכר מוצר.
ב. בקניית מוצר אין תשלום על ייעוץ, אלא אך ורק על מוצר, ואילו בקניית מעשה אומן, יש תשלום גם על הייעוץ.
מקרה זה לדעת בית הדין דומה יותר למכירה, משום שעיקר התשלום היה על העבודה ועל השימוש במכשור. בנוסף ניתן ללמוד זאת מכך שהנתבע שהה יום יום בעסק של התובעים ופיקח על החיתוך. לכן אין לחייב את התובעים בהוצאות הנתבע, שיקול נוסף לפטור של התובעים הוא בגלל שהנתבע עצמו ליווה את החיתוך, וניכר כי הוא לא סמך על מקצועיות התובעים. אם כך היה עליו לבדוק את דיוק החיתוך.

לפיכך פטר בית הדין את התובעים מתשלום על ההוצאות של הנתבע שירדו לטמיון, וחייב אותם להחזיר 2,200 ₪ מתוך המקדמה שקיבלו.

ה. פיצוי על אובדן רווחים ופגיעה במוניטין
הנתבע תבע את שכרו שלא קיבל מבית הכנסת בסך 23,500 ₪ מדין מבטל שדה חבירו, לדבריו מדובר כאן ברווח וודאי שכן היה חוזה חתום בינו לבין בית הכנסת. בנוסף הוא תבע פיצוי על פגיעה במוניטין שנגרמה לו בגלל עבודת הנתבעים.
בית הדין דחה את התביעות, משום שבכדי לחייב על מניעת רווח יש להוכיח סיבתיות ברורה, בין מעשה התובעים לבין מניעת הרווח כפי שנכתב בפסק דין 69020 של הרשת. לעומת זאת, במקרה דנן, הנתבע סיפר בבית הדין כי התעורר סכסוך בינו לבין גבאי בית הכנסת, שיתכן שבלעדיו הוא היה יכול להחליף את המוצר במוצר אחר, וכך להרוויח את כספו.

אשר על כן התביעה לפיצוי על אובדן רווח ופגיעה במוניטין – נדחו.

 למעבר לפסק הדין

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר