|
 שנת תשס"ג | שבת פרשת ויראהתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)חטא כדי להציל חברו מחטא – הסבר מחלוקת התוס' והרשב"א וההכרעה למעשהכמו כן מסביר הוא מדוע הב"ח והט"ז הסבירו שהמחבר פסק כתוס' והתיר לחלל שבת כדי להציל בתו מסכנת המרה והמחבר פסק כרשב"א ואסר לחלל שבת כדי להציל מישהו שעומדים לאונסו לעבוד עבודה זרה, אף על פי שבראשונים לא מצאנו שיטה כזו. לדעתו בסיס המחלוקת הוא בשאלה "אם בכלל שייך לגבי הצלה מעבירה המושג של השבת אבידה. דתוס' סבירא ליה ששייך…מה שאין כן הרשב"א …סבירא ליה שבכלל לא שייך לדון בהצלה מעבירה מצד השבת אבידה. כי זה תוכן הבחירה החופשית שניתנה לאדם, שבכח עצמו יכריע ועל זה יגמל ויענש" (עמוד הימני סי' יא סע' ב ס"ק ח).
אם כן לפי שיטת הרשב"א מה פשר ההלכה של דין ערבות וההלכה שמכין אותו עד שתצא נפשו לקיים מצוות ולפרוש מן העבירות? וצריך לומר שהוא "מצד החובה המוטלת עלינו ולא מדין הצלתו הוא, על כן גם באיסורא רבה אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירו" (שם). מסכם רבינו ואומר "ומעתה נבין יפה גם ההכרעה להלכה (של המחבר), כי בכל איסורים בעלמא הכריעו כהרשב"א שהוא לחומרא (אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירו) כיון שלדעתו אסור לו לעבור אפילו באיסורא זוטא…מה שאין כן באיסור עבודה זרה החמור, שלדעת תוס' הרי זה נחשב כפיקוח נפש, לכן גם במקרה של ספק (כגון להציל את הבת מהמרה מפחד שעלולה לגרום אחר כך לעבודה זרה ללא התירוץ של האונס) הרי זה ספק פיקוח נפש (רוחני), וכל ספק נפשות להקל". (שם).
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
