שנת תשפ"א | שבת פרשת מקץ

הביטוי "שבר", מלווה אותנו ומופיע פעמים רבות, לאורך הפרשיות מקץ וויגש, וניתן לראות בו "מילה מנחה", כמו  שלימדה אותנו מורת הדור לתנ"ך - מרת נחמה ליבוביץ זצ"ל.
הסברנו בדברינו לפרשת מקץ תשע"ז כיצד צאצאי יוסף ויהודה, ניסו לאחות את השבר בין בניו של יעקב. נמשיך לנסות להעמיק בהבנת ה"שבר" ופתרונו.
מלמדנו הכתוב: "וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ: וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת: וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם" (בראשית מ"ב א – ג).
מפסוקים אלה ברור כי הביטוי "שבר", מופיע בכמה משמעויות. הראשונה מלשון "בר" כלומר תבואה והשנייה מלשון מסחר (כמו משביר). ברקע המאורעות נוכח המשבר החקלאי-כלכלי החזק, שהתבטא ברעב ברחבי המזרח התיכון כולל מצרים.
כך הסביר רבנו בחיי (שם) את הדברים: "שבר לשון מכירה, שנאמר: (דברים ב, ו) "אכל תשברו מאתם". וראוי להתבונן שלא הזכיר יעקב בלשונו לא אוכל ולא בר אלא "שבר": "וירא יעקב כי יש שבר במצרים", "הנה שמעתי כי יש שבר במצרים", ומה שהוציא התבואה בלשון שבר, לפי שלשון שבר כולל התבואה והבר, וכולל ג"כ השוד והשבר, ולכך הוציא הענין כולו בלשון שבר".
עיון נוסף בפסוקים מעלה את השאלה: מדוע הכתוב פתח במילים "וַיַּרְא יַעֲקֹב", כשברור כי הכוונה היא לשמיעה כמו שמפורש מיד "הִנֵּה שָׁמַעְתִּי"?
רבי עובדיה מברטנורא (עמר נקא, שם) תירץ: "אלא הוא לשון סבר ותקוה". נסביר בהמשך את דבריו.
החזקוני (שם) ניסה לתרץ: "וירא יעקב כי יש שבר (=) שמע כי יש שבר במצרים ... דוגמא "וכל העם רואים את הקולות" (שמות כ' טו)".
גם אחרי תירוצו קשה מדוע נקט הכתוב בלשון זו.
לכן נסביר, כי כאשר מדובר על ראיה רוחנית – חזון, נבואה, הקול והמראה משמשים יחד.
עיון במדרש מגלה כי קושיה זו הביאה לאותה מסקנה, והמדרש משמש כמקור לפירושיהם. וז"ל: "ד"א "וירא יעקב כי יש שבר במצרים", וכי במצרים היה יעקב שראה תבואה במצרים? שאמר הכתוב וירא יעקב כי יש שבר במצרים!? והלא אמר לבניו "ויאמר הנה שמעתי". אלא מיום שנגנב יוסף נסתלקה רוח הקודש ממנו ורואה ואינו רואה ושומע ואינו שומע, ומפני מה לא נאמר יש אוכל במצרים שאמר הכתוב כי יש שבר במצרים, והלא כבר נאמר ותרעב כל ארץ מצרים ומה ת"ל "יש שבר" אלא אל תהי קורא "יש שבר" אלא "יש סבר" שראה באספקלריא שסברו במצרים ואיזה זה, זה יוסף" (בראשית רבה (וילנא) פרשת מקץ פרשה צא סימן ו). (רש"י (שם) הביא מדרש זה בהסתייגות: "ומהו וירא, ראה באספקלריא של קדש שעדיין יש לו שבר במצרים. ולא היתה נבואה ממש להודיעו בפירוש שזה יוסף").
המדרש הרחיב מאוד את היריעה ודרש על דרך "אל תקרי שבר, אלא סבר" (על ידי החלפת השין הימנית בשין שמאלית, ואז שֶׂבר הוא מלשון הסבר, הבנה (בארמית) פירוש תקווה ותיקון): " "וירא יעקב כי יש שבר במצרים", (זהו שנאמר) "אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו" (תהלים קמ"ו ה), ... (זהו שנאמר) "הֵן יַהֲרוֹס וְלֹא יִבָּנֶה יִסְגֹּר עַל אִישׁ וְלֹא יִפָּתֵחַ" (איוב י"ב יד), ... אלו עשרת השבטים שהיו נכנסין ויוצאין למצרים ולא היו יודעים שיוסף קיים וליעקב נתגלה שיוסף קיים, שנאמר "וירא יעקב כי יש שבר במצרים", כי יש שבר זה הרעב, כי יש סבר זה השבע, כי יש שבר ויוסף הורד מצרימה, כי יש סבר ויוסף הוא השליט, כי יש שבר ועבדום וענו, כי יש סבר (בראשית ט"ו יד) "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" " (בראשית רבה (וילנא) פרשת מקץ פרשה צא סימן א).
המסקנות שלנו הן ברורות:
א. המכירה - מכירת יוסף, היא יסוד השבר, והתיקון שלו הוא באחדות בין כל בני יעקב.
ב. בתוך כל "שבר" מסתתר "סבר" גם אם עדיין אי אפשר לראות זאת, מי שיש לו חזון מבין. 

בימי חנוכה אלה, הבה נתפלל שגם אנו נצא בקרוב מן המשבר מאוחדים,
ונזכה לראות בקרוב גם את ה"סבר".