שנת תשפ"א | שבת פרשת בא

הפתעה גדולה מזומנת לנו לאחר מכת הברד.

פרעה מכריז: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם יְקֹוָק הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים" (שמות  ט' כז).

לכאורה התחולל כאן מהפך, פרעה מודה כי ד' הצדיק והוא ועמו הרשעים, האם אכן זו משמעות דבריו?

רש"י לא פירש פסוק זה, יתכן וניתן לראות בהתעלמות זו ובשתיקתו הרועמת, חלק משיטתו לאורך כל הדרך. לרש"י אין כל אמון בגויים. ההתעלמות פירושה הכרזה בקול רם -  'אין אמון בפרעה ועמו הם בוודאי לא חזרו בתשובה'.

ראשונים אחרים כן פירשו פסוק זה, ננסה להבין דבריהם.

הביטוי הַפָּעַם יכול להתפרש בשתי דרכים. הראשונה 'עכשיו הבנתי', השניה 'רק במקרה זה'. יש גם שתי אפשרויות לפסק פסוק זה:   א. "חָטָאתִי, הַפָּעַם יְקֹוָק הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים". ב. "חָטָאתִי הַפָּעַם, יְקֹוָק הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים".

בעל הטעמים שם את ה'אתנחתא' תחת המילה הפעם, כמו האפשרות השניה. לדבריו, אין מדובר בחזרה בתשובה מלאה אלא רק בהסכמה על פרט מסוים שקשור דווקא למכת הברד, לגביו ורק לגביו, מודה פרעה כי הקב"ה נהג בצדקות ואילו הוא ועמו לא הכירו לו טובה אלא חטאו.

מהו הפרט לגביו הודה פרעו בחטאו?

החזקוני (וכן בדעת זקנים מבעלי התוספות) הסביר: "בכל המכות לא אמר פרעה ד' הצדיק אלא במכת ברד בלבד. ולמה נאמר? אלא אדם שהוא רוצה להלחם עם חבירו ולרצחו פתאום הוא בא עליו והורגו (בלי להזהירו), והוא (הקב"ה) אמר לפרעה "שלח העז את מקנך..." (שם יט). לדבריו, אין מדובר כאן בחזרה בתשובה אמיתית, שתחילתה הכרה בחטא, אלא בהודאה על שהקב"ה נהג בפרעה ובמצרים בהגינות בפרט מסוים, שהרי הזהירם לפני המכה והם התעלמו מכך. אין בפסוק זה הכרה ברשעות המצרים כלפי עם ישראל לכל אורך התהליך של השעבוד.

אבן עזרא גם הוא מיעט בערכם של דברי פרעה ופירש: "אמר חטאתי, מרוב פחדו שיכחד בדבר, כאשר אמר לו". לדבריו פרעה חזר בתשובה אבל רק מיראה ופחד ולא מתוך התבוננות פנימית וחשבון נפש.

אומנם הרמב"ן (וכן בבכור שור) דן את פרעה לכף זכות ופירש: "ביאורו הפעם אודה לד' כי חטאתי לו והוא הצדיק ואני ועמי הרשעים, שמרדנו בדברו מאז ועד עתה".

מחלוקת זו באה לידי ביטוי גם בפרשנות לפסוק מפתיע בספר ישעיהו. ישעיהו, שניבא בחזון אחרית הימים על ירושלים כמרכז האמונה לכלל האנושות, הוסיף על כך במשא מצרים. ואלו דבריו: "אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְקֹוָק צְבָאוֹת לֵאמֹר בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל" (י"ט כה).

רש"י (בעקבות תרגום יונתן) פירש: "ברוך עמי - ישראל אשר בחרתי לי לעם בהיותם במצרים"

רד"ק ביאר לעומתו: "ברכו ה' צבאות ויאמר ברוך עמי מצרים ששבו להיות עמי".

לרש"י לא יתכן שהמצרים יחזרו בתשובה, לרד"ק, לעתיד לבא גם זה יקרה. 

הבה נתפלל שכשם שזכינו לראות ביציאת מצרים בימי משה, ובקיבוץ גלויות בדורנו, נזכה לראותם גם את עמי ערב ובראשם המצרים, חוזרים בתשובה ומכירים גם הם בירושלים כבירת העם היהודי, ומכח כך גם כמרכז הרוחני של כל העולם המאמין באמונת הייחוד.