שנת תשפ"א | שבת פרשת ויקהל פקודי

השכנת השכינה היא המטרה המושגת באמצעות בנין המשכן, כך הסברנו בדברינו לפרשת כי תשא.
שם הסברנו כי בריחתו של דוד אל שמואל, לאחר ששאול שלח רוצחים להמיתו במיטתו, נועדה לברר האם שמואל עדיין תומך במשיחתו של דוד וממילא בנבואתו כי הוא יהרוג את הענק הפלישתי, הוא ישחרר את ישראל ויהודה מעול הכיבוש הפלישתי והוא יבנה את בית המקדש בירושלים. לכן הצעתו של שמואל לדוד – בא נעסוק בבניין בית המקדש, "נויו של עולם" ואתן לך בנבואה את מגילת המקדש – כמוה כאישור נבואתו ומלכותו של דוד.
נוכיח עתה מתוך עיון בפסוקים כי השכנת השכינה מביאה לידי ריבוי נבואה, אפילו העיסוק בהשכנת השכינה ממלא את הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים (ע"פ ישעיהו י"א ט).
תגובתו של שאול למאורע זה אומרת דרשני. וז"ל הכתוב:
"וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד בְּנָיוֹת בָּרָמָה:  וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים לָקַחַת אֶת דָּוִד וַיַּרְא אֶת לַהֲקַת הַנְּבִיאִים נִבְּאִים וּשְׁמוּאֵל עֹמֵד נִצָּב עֲלֵיהֶם וַתְּהִי עַל מַלְאֲכֵי שָׁאוּל רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה: וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֲחֵרִים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה וַיֹּסֶף שָׁאוּל וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים שְׁלִשִׁים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה: וַיֵּלֶךְ גַּם הוּא הָרָמָתָה ... וַיִּשְׁאַל וַיֹּאמֶר אֵיפֹה שְׁמוּאֵל וְדָוִד וַיֹּאמֶר הִנֵּה בְּנָיוֹת בָּרָמָה: וַיֵּלֶךְ שָׁם אֶל נָיוֹת בָּרָמָה וַתְּהִי עָלָיו גַּם הוּא רוּחַ אֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וַיִּתְנַבֵּא עַד בֹּאוֹ בְּנָיוֹת בָּרָמָה: ... וַיִּתְנַבֵּא גַם הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל... עַל כֵּן יֹאמְרוּ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִם" (י"ט יח-כד).
נציג את הביטויים וננתח את התפתחות המאורע שלב שלב:
א.   "וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד בְּנָיוֹת בָּרָמָה" - שאול שכעס מאוד על בריחתו של דוד, נתן מיד הוראה לשירות הביטחון הכללי שלו לאתר את דוד. המידע המודיעיני שחזר אליו כלל כמה פרטים. דוד ברח אל שמואל הנביא שגר ברמה, שמואל נתן את חסותו הנבואית לדוד ויש לזה קשר לבניין המקדש ולנבואתו של דוד אודות הריגת גלית ובנין בית המקדש בירושלים. שאול הכיר נבואה זו כיוון שדוד חזר עליה לפני הלוחמים קודם התנדבותו להרוג את גלית. הוא גם אמר אותה לפני שאול בפגישה בה הסכים שאול להצעתו של דוד להילחם בענק (עיינו שמו"א י"ז כט-לח, הדברים יבוארו בהרחבה בע"ה בספרי "צפנת שמואל – מלכות דוד").
ב.   "וַיַּרְא אֶת לַהֲקַת הַנְּבִיאִים נִבְּאִים" - הביטוי וַיַּרְא מתייחס אל שאול. נשאלת השאלה כיצד ראה שאול מה מתרחש ברמה, בביתו של שמואל הנביא, הרי הוא עדיין לא הגיע לשם? נפתור את הבעיה בעזרת דברי חז"ל על פסוק מקביל בספר בראשית: "וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ:  וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת" (מ"ב א – ב). הפסוק הראשון קשה מאוד, יעקב יושב בחברון כיצד הוא רואה מה קורה במצרים. מה שכתוב בפסוק השני הרבה יותר הגיוני, אכן יעקב שמע מאנשים שחזרו ממצרים שיש שבר במצרים. המדרש פותר את הבעיה, הוא מקשה: "וכי במצרים היה יעקב שראה תבואה במצרים? ... אלא מיום שנגנב יוסף נסתלקה רוח הקודש ממנו ורואה ואינו רואה ושומע ואינו שומע, .... אלא יש סבר שראה באספקלריא שסברו במצרים" (בראשית רבה (וילנא) פרשת מקץ, פרשה צא סימן ו). כלומר, רוח הנבואה חזרה באותו רגע ליעקב והוא ברוח הקודש ראה מה קורה במצרים ואיך השבר יתוקן ויהפוך לסבר. כך קרה גם לשאול. ברגע ששמואל ודוד עסקו בבניין בית המקדש, רמת הנבואה עלתה וגם שאול נהנה מחזרת הרוח הטובה, רוח הקודש, הנבואה.
ג.    "אֶת לַהֲקַת הַנְּבִיאִים נִבְּאִים" - גם בסביבתו של שמואל הנביא רמת הנבואה עלתה, תלמידיו של הנביא המכונים במקומות אחרים "חבל נביאים" (שמו"א י'  ה) או "בני הנביאים" (כגון מלכי"ב ב' ג), שעבדו את השם בשמחה, זכו אף הם לשפע רוחני שבא לידי ביטוי בשפע נבואה.
ד.   "וּשְׁמוּאֵל עֹמֵד נִצָּב עֲלֵיהֶם" - כבר הדגשנו בעבר כמה פעמים כי הופעתו של השרש נִצָּב, משמעותה גילוי שכינה (עיינו כדוגמא בראשית כ"ח יב, שמות ב' ד, דברים כ"ט  ט ועוד רבים).
ה.   "וַתְּהִי עַל מַלְאֲכֵי שָׁאוּל רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה: ... וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֲחֵרִים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה ... וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים שְׁלִשִׁים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה" - עתה מובן גם מה קרה לשליחי שאול, שפע הנבואה כתוצאה מהעיסוק ב"נויו של עולם" הפך את שלש המשלחות לנביאים.
ו.     "ותְּהִי עָלָיו גַּם הוּא רוּחַ אֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וַיִּתְנַבֵּא עַד בֹּאוֹ בְּנָיוֹת בָּרָמָה: ... וַיִּתְנַבֵּא גַם הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל .. עַל כֵּן יֹאמְרוּ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִם" - שיא המאורע הוא שפע אדיר של נבואה שהושפע על שאול עם הגעתו אל הרמה וזה סוגר גם דיון שהחל זמן רב קודם לכן, מיד אחרי  משיחתו של שאול, בשאלה אם שאול בנביאים (עיינו שמו"א  י', יא-יב).

נתפלל כי גם אנו נזכה לחזות בשוב השם ציון ולנאמר בפרשתנו
"וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ' לה).