שנת תשפ"א | שבת פרשת מטות מסעי

פרשת השבוע: "לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ, אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם"

ספר במדבר חותם את תקופת הנדודים, ומביא את עם ישראל עד לרגע שלפני הכניסה לארץ ישראל.

(ספר דברים, שבא אחריו, מורכב בעיקר מנאומיו של משה רבנו, לפני עלייתו לגנזי מרומים).

לכן, פרשת מסעי עוסקת בעיקר בסיכום המסעות במדבר, בהכנות האחרונות לכניסה לארץ, ובהתחלת התהליך של ייסוד מדינה עצמאית לבני ישראל בארץ ישראל, בגבולות מוגדרים.

בדורות האחרונים זכינו שוב, בחסדי שמים מצד אחד, ובמסירות נפש נפלאה של ישראלים רבים מצד שני, להקים בארץ ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, המבטיחה חופש לכל אזרחיה. בהמנון שאימצה התנועה הציונית, ואחר כך גם מדינת ישראל, מופיעה שורה שבתחילה עוררה פולמוס עצום, בעיקר בין שלומי אמוני ישראל: "לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ, אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם".

הסיבה הייתה שהמושג 'חופשי' שימש באותם ימים גם לבטא מצב של אי מחויבות לשמירת מצוות, ח"ו. ברור שלא זאת הייתה כוונת המשורר. ננסה, בעקבות פרשת מסעי, לברר מהו המושג חופש.

המלחמה בעבודה זרה לסוגיה, מודגשת מאוד ערב הכניסה לארץ (במדבר ל"ג נ-נו). צריך להבין את ההבדל היסודי שבין הזכות להיות תחת נעם על מצווות, או להיות משועבד לעבודת אלילים. כל עבודה זרה, ללא יוצא מן הכלל ,יוצרת מצב של עבדות בין העובד והנעבד. האל – האליל הוא בעל הכח, ואלה הנתונים למרותו חייבים לרצותו ולבקש את חסותו באמצעות דאגה לצרכיו. עיקר המאמץ מופנה כדי להבטיח שכעסו לא יתעורר, ח"ו, שהרי הוא בעל העוצמה. הזבחים והקורבנות תפסו מקום מרכזי בתחום זה. אי אפשר להיות עם חופשי בלי להשתחרר מהאלילות.

חלק גדול מאוד מהשליטים בעולם העתיק, ראו עצמם כאלים וממילא כל נתיניהם היו בבחינת עבדיהם, ברמות שונות של עבדות. המעמד הנמוך ביותר היה המעמד של "עבדים לעבדים". כך הגדירו חז"ל את מצב בני ישראל במצרים (עיינו לדוגמא קידושין דף כב ע"ב). כך מגדירה התורה את ארץ מצרים: "בֵּית עֲבָדִים" (עיינו לדוגמא: שמות י"ג ג).

התנאי להשתחררות מבית העבדים הוגדר בספר ירמיהו:

"כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ ... לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ ... אֲשֶׁר שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים" (ל"ד יג – טז).

החופשי הוא זה שהפסיק להיות עבד. לכן ירמיהו הדגיש כבר בתחילת ספרו :

"כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח: כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם ... לְמַעַן יִיטַב לָכֶם" (ז' כב – כג).

המטרה היא להיות עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ. המטרה היא להיטיב עמנו, ולעשות אותנו יותר טובים.

חברה שמבוססת על עבדות ושיעבוד של חלקים ממנה לטובת חלקים אחרים, איננה יכולה להיות חברה שמבוססת על עשיית טוב.

(כדי למנוע טעויות, נבהיר כי גם חברה שמבוססת על התמכרות ליצרים ועבדות להם איננה חברה חופשית).

זו הסיבה שהתלמוד הירושלמי טוען, שאכן המצווה הראשונה שציווה אותנו הקב"ה ,כתנאי לדרישת השחרור מפרעה, הייתה הדרישה לחופש עבור כל בני העם.

קשה, מה הקב"ה ציוה לבני ישראל בפסוק?

"וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות ו' יג)

את החסר - מה  שלא כתוב, משלים הירושלמי ומסביר: "על מה ציום על פרשת שילוח עבדים" (ראש השנה פ"ג ה"ה).

הירושלמי מחדש כי ירמיהו השתמש בלשון של ספר שמות. אם אתם רוצים לצאת מ"בֵּית עֲבָדִים" התנאי הוא שתהיו:

עַם חָפְשִׁי בְּאֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם!

הבה נתפלל כי נזכה להקים חברה בישראל, שאין בה משועבדים,

שתיטיב עם כל חבריה, חברה שכל אחד ואחת מחבריה ישתדל להיות יותר טוב.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר