שנת תשפ"א | שבת פרשת כי תצא

לקיחת ריבית, נתינת ריבית, ואפילו מעורבות עקיפה בעסקה שכזו, היא איסור חמור, החוזר ומודגש ברוב החומשים, כמו שמופיע גם בפרשתנו:

"לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ:...ְ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (דברים כ"ג כ – כא).

התורה מתייחסת להלוואה כאל מעשה חסד, ודורשת מכל מי שיכול, להלוות לנצרך, כחלק מהחיים היהודיים המבוססים על צדקה ומשפט. אומנם, מותר ואף מומלץ למלווה לקבל בטחונות שיבטיחו את החזר ההלוואה. מי שמלווה לבעל יכולת, ללא ערבות אישית של ערב/ערבים, או ללא שיעבוד של רכוש הלווה לטובת ההלוואה, שם את כספו על קרן הצבי. אפשרות אחרת, מומלצת, היא השקעה משותפת שעשויה להניב רווחים, אבל היא כוללת גם את האפשרות של נשיאה בהפסד. לכן, החסד הגדול ביותר הוא להלוות כסף לעני שאין לו פרנסה, כדי שיפתח עסק שבעזרתו הוא יפרנס את משפחתו בעתיד. בלשון ציורית - נתינת חכה עדיפה על מתן דג. כך גם פוסק הרמב"ם הלכה למעשה:

"שמנה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו, מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה ... כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול..." (ה' מתנות עניים פ"י ה"ז).

בגלל סיבות רבות, שחלקן נבע ממצוקה חמורה וקשיים כלכליים קשים, התירו חכמים את השימוש בהיתר עיסקה (עיינו כדוגמא בתרומת הדשן סימן שב למהר"י איסרלין, מגדולי רבני אירופה, חי לפני כשש מאות שנה).

דא עקא, כדי להשתמש בהיתר זה, חייבים להקפיד על שני תנאים עקרוניים:

א. מדובר בהלוואה לצורך השקעה בעסק שיכול להניב רווחים. השימוש בהלוואה, הנסמכת על היתר עיסקה, לצורך מימון צריכה שוטפת, מפוקפק ביותר מבחינה הלכתית. 

ב. הריבית המשולמת על ידי הלווה למלווה, כדי להפטר מהשבועה, חייבת להיות בשיעור כזה שאכן היא ריאלית ויש סיכוי סביר שהלווה אכן ירוויח אותו בהשקעתו. קביעת שיעור ריבית גבוה יותר, תפסול את היתר העיסקה, תגרום למעבר על איסור ריבית חמור, ותגרום לכך שאי אפשר יהיה לתבוע אותה בבית הדין.

תיקים שנדונו ברשת בתי הדין "ארץ חמדה –גזית", העלו צורך בהצפת נושא הריבית. באחד התיקים התביעה הסתמכה על שטר היתר עיסקה שצורף אליה, אולם, הריבית שנקבעה בשטר הייתה כזו, שגרמה לבית הדין להכריז כי היתר העיסקה איננו תקף.

ידוע לנו שגם בציבור שומר המצוות, יש אנשים שמנצלים מצוקה בגלל המשבר הכלכלי, ומלווים כספים לצורך צריכה, בריבית של אחוז לחודש, בריבית דריבית. תשלום זה הוא ריבית אסורה בתכלית האיסור, גם אם צורף להלוואה שטר היתר עיסקה.

נציין גם שכנסת ישראל חוקקה חוק מיוחד, המגביל את שיעור הריבית המותר לגביה. יש לברך על כך, מפני שחוק זה מגן על החלשים מפני החזקים, כמו שראוי למדינה יהודית (בוודאי שהיינו שמחים עוד יותר אם החוק היה מתאים להלכה מבחינות נוספות).

הבה נתפלל כי מספר הנצרכים לצדקה וחסד, ילך ויפחת

ומספר הנותנים בנדיבות לב והעוזרים לזולת ילך ויגבר,

 והם יתברכו בברכת התורה:

"לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ"

ובברכת המשורר ברוח הקודש, דוד המלך, נעים זמירות ישראל:

"אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְקֹוָק לְאֹרֶךְ יָמִים" (תהלים כ"ג ו).