שנת תשפ"ב | שבת פרשת בא

שו"ת במראה הבזק: העברת מת לקבר הסמוך לבן זוגו

(מתוך ח"ז)

טורינו, איטליה                                              Torino, Italy

סיוון תשס"ט

 שאלה

שני בני זוג נקברו לפני שנים רבות בשתי עיירות רחוקות זו מזו. הצאצאים הגרים בעיר א' מבקשים לפנות את עצמות בן הזוג הקבור בעיר ב' ולהביאן לקבורה בעירם, בטענה שקשה להם לעלות לקבר מחמת המרחק. האם בן זוג נחשב בגדר "אבותיו" (שו"ע יו"ד סי' שסג), כך שאפשר יהיה להתיר את ההעברה?

תשובה

א.      יש להנחות את הקהילה ואת המשפחה, שעקב כובד העניין הנדון, כל גדולי ישראל ליבנו אותו היטב בטרם התירו. לכן אין לראות בהיתרים הניתנים בתשובה זו היתרים גורפים, אלא יש לשאול את כבודו, המרא דאתרא לגופו של כל מקרה ומקרה¹.

ב.      בכל היתר של פינוי קבר, יסוד הדין הוא שנוח וערב למת עצמו בפינוי זה (שנוח לו שינוח אצל קבר אבותיו, שיתכפר בארץ ישראל, או כדי למנוע ממנו בזיון). אין זה תלוי ברצון או בנוחות של קרוביו שבחיים; אדרבה, קרוביו מחויבים לבטל את רצונם ואת נוחותם מפני נוחות וחרדת הדין של המת². אף שכל עיקרו של האיסור אינו אלא מדרבנן³, מכל מקום החמירו בו רבותינו הפוסקים. מצינו שחז"ל שהקפידו מאוד בכבוד המתים, המשילו עוון ביזוי המתים לשפיכת דמים. עיקרון זה נטוע בשורש אמונתנו הקדושה, ומחזק את האמונה בתחיית המתים⁴.

ג.       יש מי שאסר לפנות קבר לקברות אבותיו אם המת כבר קבור בין קברי ישראל אחרים. לדעה זו, ההיתר לפנות קיים רק כאשר הקבר בודד⁵, אבל לעומתו פוסקים רבים התירו זאת⁶, ואין לחוש לדעת יחיד. גם בבתי הקברות של ימינו יש דין קברי משפחה⁷.

ד.      נוח לאדם שיקבר ליד "קבר אבותיו", ולדעת אחרונים רבים הוא הדין ליד קברי משפחה⁸. אף קבר אשתו נחשב כקברי משפחה⁹, לכן ניתן להעביר את קברו ליד קבר אשתו, או את קבר אשתו ליד קברו.

ה.      כדי שיחשב שנקבר אצל אבותיו, צריך שיהיו הקברים סמוכים זה לזה¹⁰.

ו.       יש המחמירים שקברות משפחה הם רק כשיש שם לכל הפחות ג' קברים של בני המשפחה¹¹, ולכתחילה יש לחוש לכך.

ז.       במקרה שאין שם קברים של בני משפחה אחרים, יש שהתירו אם קרובים אחרים רכשו או ירכשו לפני הפינוי חלקות קבר באותו מקום, וייקברו שם לאחר מאה ועשרים¹². פוסקים אחרים פקפקו בהיתר זה¹³. להלכה נראה שאין לסמוך על ההיתר, אלא אם קבור שם אחד ממשפחתו, וגם קנו או יקנו עכשיו שתי חלקות קבר נוספות¹⁴.

ח.      בנדון דידן יש להסביר לבני המשפחה¹⁵ את כובד העניין. אם יבחרו לפנות את המת, ואין חשש לפריצת גדר¹⁶, ויהיה בכך כדי להוסיף כבוד למת¹⁷ – ניתן להתיר את הפינוי, ובלבד שהבנים יקנו לפחות שני קברים נוספים בסמוך לקברי הזוג¹⁸. 

__________________________________________________________ 

¹   בגלל החשש שמא יהפוך ההיתר לדרך הכבושה לרבים, וחלילה לנו לגרום שיתבזו המתים. כן כתב ה"שרידי אש" (יו"ד סי' ק בהקדמה. מהדורת הוועד להוצאת כתבי הגאון וכו', ירושלים תשס"א, במהדורה הישנה ב סי' קכה): "שבכל זמן וזמן, בשעה שבאה שאלה על דבר פינוי עצמות מתים לפני גדולי המורים, היו תוקעים את עצמם בדבר הלכה זו והיו מתלבטים הרבה בבירור ובליבון הדין מכל צד, ולא היו נמהרים להתיר אף בשעה שיסודי ההיתר היו ברורים ופשוטים". ועוד, שישנו החשש שמא הממשלה תראה בהיתרים לפינוי קברים "פרצה הקוראת לגנב", ותתיר לעצמה לחלל קברות ישראל בניגוד להלכה, ויעשה ההיתר הפרטי מכשול לרבים, כמו שכתב ה"חתם סופר" בתשובה (ו סי' לז) וה"שרידי אש" (שם ענף רביעי אות כח). וכן חשש הגרי"א הרצוג (יו"ד ה סי' קלב עמ' תסא) מהתפתחות מגמה של העברת גופות חסידים לבית קברות הרביים שלהם, ומפינוי חללי מלחמה מקבר לקבר.

²   "משפטי עוזיאל" (ו סי' קכ עמ' קפה). ראה גם "אגרות משה" (יו"ד ב סי' קסב), שאין להקל מטעם שקשה לבנים ללכת לקבר אביהם, משום שכל ההליכה לקברי אבות אינה חיוב אלא מנהג. אף שיש בזה כבוד לאביהם, אין זה כבוד שבשבילו מותר לפנות את המת. וכן מצאנו בשו"ת "הר צבי" (יו"ד סי' רסח), שלא התיר לפנות קבר כדי שהבנים יוכלו לבקר בקברי אבות, שזה נחשב להנאת עצמם, ואי אפשר לגרום צער למת בשביל כך. אך עיין ב"שרידי אש" (יו"ד סי' ק שורש רביעי אות כו), שראה בכך שיוכלו הבנים להשתטח על קבר אמם סיבה להקל ולהתיר העתקת קבר למקום מגורי הבנים.

³   "בית יוסף" (טור יו"ד סי' שסד ד"ה והרמב"ם כתב). ועיין ב"אור שמח" (שמחות פרק יד הל' טו), שהסתפק אם האיסור הוא מדאורייתא או מדרבנן. וראה עוד באריכות בשו"ת הגרי"א הרצוג (שם סי' קלד וסי' קלו).

⁴   שו"ת "שרידי אש" (יו"ד סי' ק בהקדמה).

⁵   מדברי "אור זרוע" (אבלות סי' תיט) משמע שאסור להוליך את המת מעיר אחת לעיר אחרת, אלא אם בעיר השנייה מצויים קברות אבותיו, אבל בלא טעם זה אסור. הש"ך (שו"ע יו"ד סי' שסג ס"ק ד) כתב שהטעם שאסור להוליך מעיר לעיר הוא משום כבוד המתים הקבורים בעיר הראשונה, שמבזה אותם שאותו מת לא ינוח אצלם. ה"כנסת יחזקאל" (סי' מג) כתב שאפשר שה"אור זרוע" התיר להוליך רק משום שהמת לא נקבר עדיין, אבל אם כבר נקבר בעיר הראשונה – אין לפנותו לעיר השנייה, משום שיש יותר ביזיון וניוול למתי העיר הראשונה אם כבר נקבר. אלא שה"כנסת יחזקאל" מתיר, משום שמתשובת הרשב"א (א סי' שסט) משמע שאין חילוק אם נקבר כבר או שלא נקבר, ושכן דעת הרמ"א (יו"ד סי' שסג סע' ב), שהביא את דברי ה"אור זרוע" ולא חילק אם נקבר או לא נקבר. אבל ב"משפטי עוזיאל" (א יו"ד סי' ל) אסר, משום שבפינוי המת מקברו ישנו ביזיון למתים אחרים, וכמו שכתב ה"כנסת יחזקאל". יתר על כן, הואיל שנקבר בקברי ישראל – זה עצמו נקרא קברי אבות, שכל ישראל בית אב אחד נקראים, ופינוי המת מקברו נראה כאילו מזלזל בכבוד האחרים, שאינו ראוי לשבת במחיצתם ולהתייחס אליהם.

⁶   כפשט דברי הרמ"א שלא חילק; וכן דעת שו"ת "חתם סופר" (ו סי' לז); "בית רידב"ז" (סי' יז); "כנסת יחזקאל" (בהערה הקודמת); "שרידי אש" (סי' ק ענף ראשון אות ד); הגרי"א הרצוג (שו"ת יו"ד כרך ה סי' רכח עמ' תמה-תמו); ו"יביע אומר" (ז סי' לח). טעם ההיתר הוא שאיננו חוששים לביזיון שאר מתים, אלא רק לביזיון המת עצמו, ולעניין היתר קברי אבות אין הבדל אם נקבר כבר או לא; או שאף שבדרך-כלל אנו חוששים לביזיון שאר המתים, כשמפנה לתוך חלקה של אבותיו – איננו חוששים, משום שאין שאר המתים מתבזים במקרים כאלה.

⁷   ה"צפנת פענח" (ראזין סי' קפב, ורשא) הסיק להלכה שלפנות לקברי אבות הותר רק בימיהם, שהיה המנהג לקבור משפחות משפחות, כל משפחה בקבר משלה, והיום כשכולם קוברים יחד דבר זה אסור. וכן דעת "אמרי אש" (יו"ד סי' קכ). אך נדחו דבריהם, שהרי כל הפוסקים הראשונים והאחרונים סתמו את דבריהם להיתר, אף-על-פי שגם בימיהם לא נהגו קבורת משפחות. ראה שו"ת "שרידי אש" (יו"ד סי' ק ענף רביעי אות כה-כו. לשיטתו, שאיסור הפינוי הוא רק מחמת ביזיון המת, כשמפנה לצד קברות משפחתו אין זה משנה אם קבורים שם גם אחרים, כמו שרואים שגם היום אנשים מקפידים להיקבר ליד קרוביהם); שו"ת הגרי"א הרצוג (שם סי' קלז); "יביע אומר" (ז יו"ד סי' לז).

⁸   הירושלמי (מועד קטן פ"ב ה"ד) קובע ש"בתוך שלו, אפילו מן המכובד לבזוי ערב הוא לאדם שהוא נינוח אצל אבותיו", לכן, למרות שאסור לפנות קבר ממקום למקום, אם רוצים להעבירו לקברות אבותיו הדבר מותר. נחלקו האחרונים בהגדרת "אבותיו". יש מי שכתב שניתן להעבירו רק למקום אבותיו ממש, אבל לא למקום בניו ("אגרות משה" יו"ד א סי' רלו-רלח לפי דעת הש"ך, אך התיר לעשות כן בדיעבד, מחמת הדעות החולקות על הש"ך). אבל רוב האחרונים קבעו שאבותיו לאו דווקא, אלא הוא הדין גם בניו ("ציץ אליעזר" ח"ה קונטרס אבן יעקב סי' כח, מופיע בסוף חלק ה מונה את ה"פרישה", ט"ז, באה"ג, "חתם סופר", "כתב סופר", "ערוך השולחן" ועוד הרבה אחרונים, ע"ש. אך עיין שם (י סי' מ), שם משמע קצת שמחמיר בדבר).

⁹   גם לסיעת הסוברים שאבותיו לאו דווקא, נחלקו אם אשתו נחשבת כמשפחתו. יש הסוברים שאינה משפחתו – "דודאים בשדה" (סי' ו); כך הבין ה"ציץ אליעזר" הנ"ל בדברי ה"אגרות משה" (יו"ד א סי' רלו), ויש הסוברים שהיא כמשפחתו – "חלקת יעקב" (יו"ד סי רה) בשם האחרונים; "שבט שמעון" (בבית אבל סי' שסג); מהרש"ם (ג סי' שמג); שו"ת ריב"ד (סי' כד) בשם "יד יצחק" (סי' רמט); "מלמד להועיל" (יו"ד סי' קיז), שכיוון שעתה המנהג שקוברים איש אצל אשתו, יש להתיר להביא האיש אצל אשתו; שו"ת "אפרסקתא דעניא" (סי' קעא); "ציץ אליעזר" (אבן יעקב שם); "יביע אומר" (ז יו"ד סי' לח), מרן הגר"ש ישראלי ב"עמוד הימיני" (סימן לה) שהתיר להעביר קבר אשה ליד קבר בעלה אף שכבר נקברה בסמוך לקברות אבותיה, בנסיבות מסוימות. הנה רבו המתירים להעביר קבר איש ליד קבר אשתו וקבר אשה ליד בעלה, ונדון כמקום קבורת משפחה.

¹⁰ בשו"ת "זכרון יהודה" (ב סי' קמה, גרינולד) למד מלשון ה"אור זרוע" הנ"ל שקברות אבותיו נחשבים אפילו אם הוא קובר באותו בית קברות, ולאו דווקא סמוך לקברי המשפחה, ולמעשה לא התיר אם מפנים את המת מעיר אחרת, עיי"ש. אבל בשו"ת "אדרת אליהו" (למהר"א גוטמאכר, יו"ד סי' קכה) פסק שרק בסמוך ממש לקברי המשפחה נחשב כקבר משפחה. וכן פסק שו"ת מהרש"ם (ג סי' שמג) שמותר לפנות רק אם מפנים סמוך לקברי המשפחה, והוסיף שצריך גם שתהיה הפרדה בין הקבר שאליו מפנים לשאר הקברים באותו בית קברות, היינו שיקברו בצד אותו הקבר עוד אחד מהמשפחה, או שישאירו מקום ריק כשיעור קבר אחד. וכן ניתן ללמוד משו"ת "דברי יוסף" (סי' יא) שצריך שהקברים יהיו סמוכים, מפני שלדעתו רק אם הקבר מיוחד לבני המשפחה לבד ואין לזולתם חלק בקברות יש לו דין קבר משפחה, ולמד כן מדין נפל הנקבר בקברי משפחה שהוזכר בספרי. ואף-על-פי שאיננו מקבלים דבריו כפשוטם, כמו שכתבנו לעיל (הערה 7), גם בקברות שלנו צריך שלא יהיה קבר של מי שאינו בן משפחה בין הקברים. וכן כתב ה"ציץ אליעזר" (י סי' מ שאלה יב).

ה"מלמד להועיל" (ב סי' קיט), התיר לפנות קבר ממקום למקום באותו בית קברות, משום שפשט הירושלמי שאמר "אצל אבותיו" משמע בסמוך, כמו שאין קוברים רשע אצל צדיק, היינו בסמוך. ומדבריו למדנו שגדרי סמוך בנדון דידן שווים לגדרי סמוך בדין שאין קוברים רשע אצל צדיק. וכן ב"קול מבשר" (א סי' מ) הוכיח שדווקא בסמוך ממש נחשב כקבר משפחה. אחת מראיותיו היא מתשובת הרשב"א (ה סי' רלו), שהתיר לקבור מוחרם ומנודה בקברות אבותיו, "ואי משום שאין קוברים רשע אצל צדיק וכו'" – הרי שהסמיכות לקברי אבות היא ממש כמו ב"אין קוברים רשע אצל צדיק", היינו שצריך שהמרחק בין קבר לקבר לא יהיה יותר משמונה אמות "אגרות משה" (יו"ד ב סי' קנב).

¹¹ שו"ת הגרי"א הרצוג (ה סי' קלג עמ' תסז) הביא שיש מחמירים בכך; "משפטי עוזיאל" (ו סי' קיג שאלה ב ס"ק ד); "ציץ אליעזר" (י סי' מ). ויש להעיר שבדברי כמה פוסקים לא הוזכר עניין זה כלל, ומסתימת דבריהם נראה שהתירו לפנות קבר ליד קבר של בן משפחה אחד בלבד: "מלמד להועיל" (ב סי' קיז); "ציץ אליעזר" (אבן יעקב סי' כח אות י); "יביע אומר" (ז יו"ד סי' לז-לח); "עמוד הימיני" (סימן לה); גם מדברי הגרי"א הרצוג הנ"ל משמע רק שיש מחמירים, אבל יש גם מקלים בכך.

¹²  "אור שמח" (סוף הל' שמחות), ולמד כן מהא דכתיב (יהושע כד) "ויקברו אתו בגבעת פנחס בנו", וכשמת אלעזר בן אהרן היה בשילה (שהרי היה כהן גדול, שאסור לו לצאת מעיר המקדש, כמו שכתב הרמב"ם (כלי המקדש פרק ה הל' ז), והוליכוהו לקבורה בגבעת פנחס בנו, ועדיין היה פנחס חי. ולולא היה היתר של קברי אבות אסור היה להעבירו, מטעמו של ה"אור זרוע", שאין מוליכים את המת מעיר לעיר. לכן בעל כורחנו נחשיב לקבר משפחתו מה שהוא של משפחתו החיה, עי"ש. אך בסיום דבריו כתב: "היות שדברי ה'אור זרוע' לא נזכרו בקדמונים... אין רצוני לסמוך על דעתי לבד, אך שיסכים עוד אחד מהמורים המובהקים". וכוונתו שמא פינוי קבר חמור מהולכה לפני שנקבר, ואם כן אין ראיה מפנחס, ששם הייתה הולכה בלא פינוי. בשו"ת "דברי יוסף" (סי' יא) הביא מקור אחר להיתר זה, שבספרי שופטים על הפסוק "לא תסיג גבול רעיך" למדו שהמוכר את קבר אבותיו עובר בלא תעשה, בהוא אמינא עובר בלאו זה גם אם לא נקבר שם אדם עדיין, קמ"ל. הרי שאף שלא נקבר שם מי ממשפחתו – יש לקבר שם קברי משפחה, אחרת ההוא אמינא אינה מובנת. כמו כן אין לחוש שמא מאונס לא יקברו בקבר ממשפחתו, דלא חיישינן לאונס. גם ה"שרידי אש" (שם ענף רביעי אות כה) למד כן, מהמקור של ה"דברי יוסף" מסברתו. שו"ת "דעת כהן" (סי' רב), מוכיח מלשון הירושלמי (מועד קטן פ"ב ה"ד) שפתח ב"בתוך שלו"' ונימק 'שערב לאדם שיהא נינוח אצל אבותיו", משמע שאבותיו עדיין אינם קבורים שם, אלא רק עתידים להיקבר שם. וכן דעת "ציץ אליעזר" (אבן יעקב סי' כח אות ה), וכן נראה שדעת ה"יביע אומר" (ז סי' לח).

¹³  הגרי"א הרצוג (שו"ת יו"ד ח"ה סי' קכה עמ' תמג-תמה; סי' קכט עמ' תנא) פקפק בעצם ההיתר של ה"אור שמח", שמי אמר שהיה אלעזר בשילה בשעה שמת? אולי יצא ממנה לצורך מצווה? ומי אמר שלא היה אחד מקרובי משפחה קבור כבר בגבעת פנחס. ופקפק גם על ההרחבה שלו, שאפשר שדווקא להוליך את המת בטרם נקבר מותר, אבל לאחר שנקבר ישנו בכך ביזיון למתים אחרים, ואסור. ואף-על-פי שה"אור זרוע" התיר גם לפנות, שם כשכבר היו קברי אבות, ותרתי מחדא לא ילפינן. אכן, במקום הכרח ובצירוף טעמים רבים הורה להקל (שם סי' קלא). הרב חנוך הענאך אייגש (הובא ב"שרידי אש" יו"ד סי' ק במכתבי הרבנים) חשש שמא לעתיד לבוא לא ייקברו שם הבנים, ונמצא שטלטלו את המת לבטלה. וכן כתב המהרש"ם (ו סי' קכו), שמי יודע מה ילד יום. הגאון חיים עוזר גראדזענסקי (הובא בשו"ת הגרי"א הרצוג שם סוף סי' קכט) לא קיבל את ההיתר הנ"ל, שיקנו קבר שלעתיד לבוא יהיה קבר משפחה, ולא נימק. וכן ה"אגרות משה" (יו"ד א סי' רלו; רלז; ב סי' קנו; קסא) כתב שאפשר שבזמן שנפטר אלעזר לא היו קברות בשילה, ולכן רק אם כבר נגמרו הקברות אצל היורשים אין למחות בהם, כי אפשר לסמוך על ה"אור שמח", אבל למי ששואל ורוצה לעשות כהוגן וכראוי לטובת המת – יש לומר לו שלא כדאי לפנות, ושמצערים בכך את המת, ובפרט למתים שבזה הזמן במקומותינו, שיש להם הרבה מה לירא מחרדת הדין, ואין רוח חכמים נוחה מזה.

¹⁴  שאז נוכל לסמוך על הדעות המקלות, שנחשב כקברי משפחה אם רק קנו שם קברים, ואף למחמירים אפשר שאין צורך בשלושה מבני המשפחה כדי שהחלקה תיחשב כקברות משפחה, ודי בקבר אחד.

¹⁵  לדעת הגרנ"א רבינוביץ יש לעשות כל מאמץ כדי לשכנע את הצאצאים שלא להעביר את הקבר.

¹⁶  ראה הערה 1.

¹⁷ התשובה מבוססת על כך שהקשר בין שני בני הזוג היה טוב, והסיבה שלא נקברו ביחד הייתה טכנית, כגון שהמשפחה העתיקה את מקום מגוריה מעיר א' לעיר ב' אחר פטירת בן הזוג הראשון, ולא היה בכך משום גילוי דעת שלא רצו להיקבר יחד, ראה ב"אגרות משה" (ב סי' קנו).

¹⁸ ראה גם בשו"ת "במראה הבזק" (ג תשובה סד).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר