|
 שנת תשס"ג | שבת פרשת יתרועצה טובה ושכרה בצידה / הרב יוסף כרמלזכה יתרו חותן משה שתקרא פרשיה בתורה על שמו. רבות נדרש במדרשים על זכויותיו של יתרו ששמח בגאולתם של ישראל "ויחד יתרו"-"וישמח יתרו, זהו פשוטו" (רש"י שמות י"ח ט). "יחד שמו של הקב"ה" (תנחומא פ' יתרו סי' ה) ועוד. לכולי עלמא זכותו הגדולה שאותה מדגיש גם הכתוב היא העצה הטובה שנתן למשה ולעם ישראל, עצה שקבעה סדרי משפט לדורות. כמו שמגדיר זאת האבן עזרא "ועתה אפרש למה נכנסה פרשת יתרו במקום הזה, בעבור שהזכיר למעלה הרעה שעשה עמלק לישראל, הזכיר כנגדו הטובה שעשה יתרו לישראל…, ונתן להם עצה טובה ונכונה למשה ולישראל, ומשה אמר לו, והיית לנו לעינים (במד' י, לא), והטעם שהאיר עיניהם" (שם). כנראה שתחום זה של מתן עצות טובות היה התמחות מיוחדת של משפחה זו. בסוף תקופת בית ראשון כאלף שנים לאחר מתן עצתו הטובה של יתרו מספר לנו ירמיהו הנביא על עצה טובה אחרת שנתן אחד מצאצאיו של יתרו לבניו אחריו. ירמיהו הזמין את בני יונדב בן רכב שהיו מצאצאי יתרו (רשי-ירמיהו ל"ה ב) לשתות עמו, יין בבית ד' , כפי שמתואר להלן "הָלוֹךְ אֶל בֵּית הָרֵכָבִים וְדִבַּרְתָּ אוֹתָם וַהֲבִאוֹתָם בֵּית יְדֹוָד אֶל אַחַת הַלְּשָׁכוֹת וְהִשְׁקִיתָ אוֹתָם יָיִן: וָאֶקַּח אֶת יַאֲזַנְיָה בֶן יִרְמְיָהוּ בֶּן חֲבַצִּנְיָה וְאֶת אֶחָיו וְאֶת כָּל בָּנָיו וְאֵת כָּל בֵּית הָרֵכָבִים: וָאָבִא אֹתָם בֵּית יְדֹוָד אֶל לִשְׁכַּת בְּנֵי חָנָן בֶּן יִגְדַּלְיָהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אֵצֶל לִשְׁכַּת הַשָּׂרִים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְלִשְׁכַּת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן שַׁלֻּם שֹׁמֵר הַסַּף: וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת וָאֹמַר אֲלֵיהֶם שְׁתוּ יָיִן" (שם ג-ה). בני רכב לא שתו. סירובם המוחלט מנומק כך "וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָּיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם: וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא תִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל יְמֵיכֶם לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם: וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן כָּל יָמֵינוּ אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ: וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים לְשִׁבְתֵּנוּ וְכֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע לֹא יִהְיֶה לָּנוּ: וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ" (שם ו-י). מתן שכרם על שמירת ציוויו של יונדב מנובא אף הוא באותו פרק "וּלְבֵית הָרֵכָבִים אָמַר יִרְמְיָהוּ כֹּה אָמַר יְדֹוָד צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם עַל מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם וַתִּשְׁמְרוּ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וַתַּעֲשׂוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם: לָכֵן כֹּה אָמַר יְדֹוָד צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים" (שם יח-יט). יתרו שצאנו רעה במדבר חינך כנראה את צאצאיו לחיים פשוטים. גם יונדב מצאצאיו ציוה לבניו אחריו חיים ללא מותרות וללא צבירת רכוש. לא לשתיית יין ולא לרכישת נדל"ן. כנראה שבדרך זו הבטיח יונדב שהיה שותפו של יהוא בחיסול בית אחאב את מניעת הסתאבותם של צאצאיו, שותפיהם של בית יהוא בשלטון. בשלטון ולא במנעמי השלטון.
אולי דווקא בימים אלה כדאי להפנים את הלקח, הברכה לדורות איננה ברדיפה אחרי הרכוש אלא בקבלת העצות הטובות.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
