English | Francais

Search


שנת תשס"ג | שבת פרשת משפטים

התורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)

תרומת איברים מחיים (המשך)



מצינו בשו"ת הרדב"ז "(אלף נב) שאלת ממני אודיעך דעתי על מה שראית כתוב אם אמר השלטון לישראל הנח לי לקצץ אבר אחד שאינך מת ממנו או אמית ישראל חבירך" (חלק ג סימן תרכז ד"ה (אלף נב) ). שאלה זו יכולה להתעורר גם ללא האלמנט הנורא של איום השלטון הצורר, שהרי אפשר לנסח את השאלה כדלקמן "האם אדם צריך להקריב אבר מאבריו כדי להציל חבירו מטביעה?" או בצורה הבאה "האם אדם צריך להקריב אבר מאבריו כדי להציל חברו ממחלה הרודפת אותו?". תשובתו של הרדב"ז לא פחות מעניינת מן השאלה "תשובה: זו מדת חסידות" כלומר לפי דעת הרדב"ז הדבר מותר ואף מוגדר כ"מידת חסידות" שיש לשבחה. "אבל לדין יש תשובה שיביא הוא האונס עליו מפני חבירו לא שמענו", כלומר אין חיוב מצד הדין למסור אבר גם כדי להציל חיי חברו. ועוד מוסיף הרדב"ז "ותו דילמא ע"י חתיכת אבר אעפ"י שאין הנשמה תלויה בו שמא יצא ממנו דם הרבה וימות ומאי חזית דדם חבירו סומק טפי דילמא דמא דידיה סומק טפי" כלומר שבמקום שיש חשש סביר שכתוצאה מויתור על האיבר יסתכן התורם ויבוא אף הוא לידי סכנת נפשות מיד מתעוררת סברת "מאי חזית" מנין לך שדמו אדום יותר מדמך ואינך חייב לסכן את נפשך כדי להצילו. ומוסיף הוא "ואני ראיתי אחד שמת ע"י שסרטו את אזנו שריטות דקות להוציא מהם דם ויצא כל כך עד שמת. והרי אין לך באדם אבר קל כאוזן וכל שכן  אם יחתכו אותו". ומוסיף עוד הרדב"ז "תדע דסכנת אבר חמירא דהא התירו לחלל עליה את השבת בכל מלאכות שהם מדבריהם אפילו ע"י ישראל". ומסכם הרדב"ז וקובע כלל  ברזל בהלכה "ותו דכתיב דרכיה דרכי נועם וצריך שמשפטי תורתנו יהיו מסכימים אל השכל והסברא ואיך יעלה על דעתנו שיניח אדם לסמא את עינו או לחתוך את ידו או רגלו כדי שלא ימיתו את חבירו.  הלכך איני רואה טעם לדין זה אלא מדת חסידות ואשרי חלקו מי שיוכל לעמוד בזה ואם יש ספק סכנת נפשות הרי זה חסיד שוטה דספיקא דידיה עדיף מוודאי דחבריה. והנראה לע"ד כתבתי". אם כן נוכל לסכם, לפי דעת הרדב"ז במקום שיש אפילו ספק שמא התורם ימות כתוצאה מויתורו על אבר, הרי שהתורם יוגדר כ"חסיד שוטה". במקום שאין חשש לחייו של התורם, מי שיתרום עושה זאת ממידת חסידות, יש לשבחו ולהוקיר את אצילות נפשו. אבל אין חובה הלכתית לעשות זאת כי התורה איננה דורשת מיהודי לעשות מעשה שאינו תחת הכותרת "דרכיה דרכי נעם" ואינו עומד במבחן השכל הישר. מה שעדיין לא ברור הוא מה יהיה במקום של ספק סכנה לאבריו של התורם ולא לחייו, היכן עובר הגבול? על כך נדון בשבוע הבא.
לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר
site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.