|
 שנת תשס"ג | שבת פרשת ויקראהתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)תרומת איברים לאחר מאה ועשריםכפי שהוסבר בשבועות האחרונים לפי דעת מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל, לאדם בעלות על גופו. בעלות זו מוגבלת על ידי התורה בשלשה תחומים: א. אסור לאדם לאבד עצמו לדעת (רמב"ם ה' רוצח פ"ב ה' ב-ג). ב. אסור לאדם לחבול בעצמו (בבא קמא צג ע"א, רמב"ם ה' חובל ומזיק פ' ה ה"א) שלא במקום צורך חשוב (שו"ת רדב"ז אלף נב). ג. אסור לאדם להכניס עצמו למצב סכנה (רמב"ם ה' רוצח פ' יב ה"ו). לאחר מאה ועשרים ברור שהההגבלות אינן רלונטיות. לכן מגיע מו"ר למסקנה "כי אותה זכות לתרום מגופו (מחיים) קיימת לאדם, במתן רשות לשימוש הצלה (בגופו) גם לאחר מותו" (חוות בנימין סי' קט סע' ג). הגר"ש ישראלי הוכיח זאת גם מן הסוגיא בבבא בתרא "מעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת, ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן היה (הבן המוכר) בשעת מיתה (לכן המכירה בטלה ומבוטלת), ובאו ושאלו את רבי עקיבא: מהו לבודקו? (כדי לבדוק אם כבר היו לו סימני גדלות אם לאו) אמר להם: אי אתם רשאים לנוולו; ועוד, סימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה;… אי אמרת לקוחות קא מערערי, אמאי שתקי? לימרו ליה: אנן זוזי יהבינן ליה, לינוול ולינוול (אין אנו חוששין בבשתו שאינו קרובנו והפסדנו מרובה - רשב"ם)" (בבא בתרא קנד ע"ב). אנו רואים מכאן שאחריותו של האדם נמשכת גם לאחר מותו, אפילו במחיר ניוולו. קל וחומר שמותר לאדם לקיים מצוה בגופו גם לאחר מותו. מו"ר מכריע (על פי הסוגיות ב"ק צא ע"ב , פו ע"ב) כי לבני המשפחה אין רשות לעכב את התרומה, בכל מקרה שאדם הביע את הסכמתו לכך מחיים. טענה שלהם בדבר פגיעה בכבוד המשפחה לא תתקבל. לא רק זאת אלא שהגר"ש ישראלי מכריע כי אין צורך בגילוי דעת מפורש שרצונו בתרומה אלא מספיק שיש "אומדן דעת סביר, שאם היה נשאל היה מסכים לכך" הדבר מספיק ואין בני המשפחה יכולים לערער. הראיה היא מן הסוגיא בפסחים הקובעת "ניחא ליה לאדם לקיומי מצוה בגופיה ובממוניה" (ד ע"ב, עיין גם חולין פרק ח ברא"ש סי' כו). (חוות בנימין סימן קט סע' ג).  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
