|
 שנת תשס"ג | שבת פרשת צוהתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)תרומת איברים לאחר מאה ועשרים (המשך)כפי שהסברנו בשבוע שעבר יש לאדם, לפי פסקי מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל הזכות לתרום אבריו לאחר מאה ועשרים ואין לבני משפחתו הכח לעכב זאת. לא זו אף זו אלא שמו"ר אף הורה לכל מורה הוראה בישראל, ש"המתייעץ בשאלה זו, של מתן רשות שימוש באבריו לצורך פיקוח נפש יש לעודד אותו לזה, באשר היא מצוה- על פי מאמר חז"ל "במידה שאדם מודד, בה מודדים לו" (מגילה יב ע"ב). אומנם אינו מחויב במצווה לאחר מיתה, אבל ודאי תעמוד לו ביום הדין" (חוות בנימין סי' קט סע' ג). בשאלה האם להמליץ לאדם לשאת כרטיס תורם, למרות שמו"ר לא אסר זאת, הוא נטה שלא להמליץ על כך "מאחר שאין לזה משמעות רק במקרה של פטירה פתאומית, אם על ידי תאונה ואם על ידי גורם אחר מסוג דומה ר"ל, ומתן ביטוי על אפשרות זו, שהיא בגדר אסון שהאדם מתפלל ומקווה שלא יגיע לזה אינו רצוי, עיין ברכות יט ע"א. במקרה ואדם הביע במפורש התנגדות וגילה דעתו במפורש שאין רצונו בכך, מחויבים אחרים, וכמובן בני משפחתו לכבד רצונו. אף על פי שגדולה מצוות פיקוח נפש אדם שמת פטור מכל המצוות "ואשר על כן, גם בעודו בחיים, אין לחייבו, כשעצם קיומן חל רק בזמן שהוא פטור. שהרי גם לאחר מותו יש לו בעלות על גופו. (שם). העובדה שהאדם בעלים על גופו גם לאחר מיתה, ולכן קרוביו חייבים לתרום אבריו, כדי להציל חיים, איננה פוטרת אותם מחיוב ההתעסקות בקבורתו. חיוב הקבורה מוטל על היורשים והם שידאגו להמשך הטיפול בגופה בכבוד הראוי. נסיים את הדיון בתפילה "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי יְדֹוִד דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים" (ישעיהו כ"ה ח).  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
