שנת תשס"ג | שבת פרשת תזריע

עוד עבד בן חורין

בראש פרשתנו חוזרת התורה ומצווה "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר … וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא י"ב ב-ג). נשאלת השאלה מה משמעותה של מצווה חשובה זו. חשיבותה של המצווה באה לידי ביטוי גם מבחינת מעמדה ההלכתי-דוחה שבת כמאמר חז"ל "וביום השמיני ימול בשר ערלתו - ואפילו בשבת" (שבת דף קלב ע"א), וביטולה אפילו בשב ואל תעשה מחייב ח"ו כרת. וגם מבחינת יחסו של העם לדורותיו, עד היום, למצווה כמאמר חז"ל " תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון עבודת כוכבים ומילה - עדיין היא מוחזקת בידם" (שבת דף קל ע"א).

 יש שהסבירו את חשיבות המצווה בכך שהיא סמל לחיים יהודיים מתוך קדושה וטהרה, ולכן דווקא במקום זה בגוף האדם, ניתנה מצווה זו. לפי זה ברור מדוע דווקא כאן, בספר ויקרא, ספר הקדושה, חוזרת המצווה ונמנית. יש שהסבירו את חשיבותה מבחינת קביעותה,  וז"ל הטור "מצות עשה לכל אדם מישראל שימול את בנו וגדולה היא משאר מצות עשה …וגם כי היא אות ברית חתום בבשרנו ואינה כשאר כל המצות כמו התפילין והציצית שאינן קבועין בגוף וכאשר יסירם יסיר האות אבל המילה היא אות חתום בבשרינו ומעידה בנו שבחר בנו השם מכל העמים ואנחנו עמו וצאן מרעיתו אשר לדור ודור אנחנו חייבים לעובדו ולספר תהלתו" (יורה דעה סימן רס).

בין לטעם זה ובין לטעם זה לא ברור הקשר בין מצוות המילה ובין המנהג מדורי דורות לתת שם לילד יהודי דווקא ולכתחילה בזמן המילה. לכן נציע את ההסבר הבא. בעולם העתיק, כשהעבדות הייתה עדיין מצויה (לצערנו) נוהג שבעולם היה שכל הקונה עבד היה מסמנו בצורה כזאת שגם אם יברח כל רואהו יכיר בו מיד שהוא עבד. הסימון היה ניתן בגופו של העבד. התורה שאסרה באופן כללי מעשי אכזריות, כולל גם התאכזרות לעבדים אסרה באופן מוחלט סימון עבדים באמצעות פגיעה בגוף. זהו פשר החובה לשחרר עבד שאדונו פגע באחד מעשרים וארבע "ראשי איבריו". עכשיו הדבר מובן,  כאשר נולד ילד יהודי, אנו מכריזים כי נולד בן חורין, ואין לך בן חורין אלא מי שמקבל עליו עול תורה ומצוות. רק עבדו של הקב"ה הוא באמת בן חורין. ברית המילה היא סימונו של הילד כעבדו של הבורא, ולא עבד לעבדים או ליצריו. לעבד אין שם הוא בסה"כ פריט נוסף ברשימת הרכוש על כן, לעיתים מסמנים אותו במספר. לכן בטקס ההכרזה על "עבדותו" של החבר החדש שהצטרף זה עתה לעמו של הקב"ה בטקס ברית המילה נותנים גם שם לרך הנימול כדי שלא יהיה כל ספק שבאמת הצטרף "בן חורין" חדש לחבריו שיצאו מארץ מצרים מבית עבדים.

הבה נאחל לעמנו, עם החירות, שיזכה להצטרפותם של

חיילים רבים, בני חורין, עבדיו של מלכו של עולם, לשורותיו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר