שנת תשס"ג | שבת פרשת קדושים

מה זה "על"

בפרשתנו מצינו את הביטוי הקשה, אפילו לתרגום " לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם" (ויקרא י"ט כו). רש"י על אתר מביא "להרבה פנים נדרש בסנהדרין (סג א) אזהרה שלא יאכל מבשר קדשים לפני זריקת דמים, ואזהרה לאוכל מבהמת חולין טרם שתצא נפשה, ועוד הרבה". לפי שני הפירושים שרש"י מביא הביטוי "על" איננו מתפרש כפשוטו והוא במשמעות של "לפני" או אל תאכלו קדשים לפני זריקת הדם על המזבח, או אל תאכלו מבשר בהמת חולין לפני הוצאת הדם ממנה. המקור לפירוש זה בכתוב הוא כנראה סמיכות הפרשיות. בפסוקים הקודמים מצווה התורה על איסור "ערלה" שמשמעותו היא אל תאכלו מפירות העץ לפני הזמן המותר ולפני שהבאתם את יבול השנה הרביעית לירושלים עיר הקודש והמקדש. כך מסביר את העניין גם "אבן עזרא" "דבוק עם הכתוב למעלה, כי הזהיר על עץ נטוע שלא יאכלו מפריו עד השנה החמישית, גם כן כל בשר טהור לא יאכל עד שיזרוק דמו על מזבח השם". ההוכחה מסמיכות הפרשיות איננה פוטרת את בעיית הפשט שהרי "על" איננו "לפני". לכן מסביר רב סעדיה גאון (שם) "על הדם" = עם הדם". פירוש זה מסתדר עם הפשט גם במקומות נוספים בתנ"ך כמו " דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם יָמָּה… וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה" (במדבר ב' יח-כ) או "בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר" (שמות ט"ז ג) ועוד רבים אחרים (בראשית י"ד ו, י"ח ב, שמות ל"ה כב, ישעיה ו' ב, ז' ב, נחמיה ג' ב ועוד). פירושים אלה מתעלמים מהסיפא של הפסוק "לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ". לכן הרמב"ן במקום קושר את שני האיסורים "ועל דרך הפשט, הוא מין ממיני הכשוף או הקסמים כי הוא דבר למד מענינו, והיו שופכים הדם ומאספים אותו בגומא והשדים מתקבצים שם כפי דעתם ואוכלין על שולחנם להגיד להם העתידות". האם נפסיד בגלל ההקשר הזה את הקשר לפרשית "ערלה" ? בא הרמב"ם במורה, הביא הרמב"ן את דבריו, ומסביר "והרב נתן גם בזה טעם במורה הנבוכים (ג לז) כטעמו ברוב המצות, כי היו לחרטומים ולמכשפים בזמן ההוא מיני כשוף יעשו אותם בעת נטיעת האילנות ויחשבו כי בהם ימהר האילן להוציא פריו קודם זמנו הידוע במנהגו של עולם, ובבואו יקריבו את הפרי לפני העבודה זרה שעשו בשמה הכשוף ההוא, ולכך צותה התורה באסור הפרי הבא קודם שלש שנים שלא יבאו לעשות המעשים הרעים ההם, כי רובי האילנות יביאו פירות בשנה הרביעית. ושנאכלהו לפני השם, היפך אכלם אותו לפני עבודה זרה" (רמב"ן שם כ). גם בעולמנו הרציונלי עדיין קיימת הנהיה אחרי המיסטיקה המעשית ואם כן עלינו לזכור גם כיום כי ההקדשה היחידה היא לבורא עולם, כל הברכה באה ממנו, והוא זה שצונו "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ" (דברים י"ח יג) כפי שרש"י הסביר שם "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו".

גם בימינו חייבים לזכור זאת!

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר