שנת תשס"ג | שבת פרשת אמור

התורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)

פעולת המשטרה וכוחות הביטחון הפנימי במדינת ישראל בשבת – חלק שביעי

כפי שהסברנו בשבוע האחרון מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל השיג על דעתו של הגראי"ה הרצוג. לדעתו של מו"ר אין מחלוקת בין שיטת הרמב"ם לשיטת הראשונים האחרים וההיתר של "נמצאת מכשילן לעתיד לבא" מקובל על דעת רוב הראשונים והוא נכון גם לדעה ש"שבת דחויה" ולא "הותרה" במקום פיקוח נפש.

מו"ר טוען כי "ההיתר של "נמצאת מכשילן לעתיד לבא" איננו הלכה בודדת לענין פיקוח נפש" (עמוד הימיני  סימן יז סע' ה) והוא מוכיח זאת מהדין הבא. הברייתא קובעת כלל "תניא נמי הכי: מחמין חמין לחולה בשבת בין להשקותו בין להברותו. ולא שבת זו בלבד אמרו אלא לשבת אחרת. ואין אומרים: נמתין לו שמא יבריא, אלא מחמין לו מיד, מפני שספק נפשות דוחה את השבת ולא ספק שבת זו אלא אפילו ספק שבת אחרת. ואין עושין דברים הללו לא על ידי נכרים ולא על ידי קטנים (גי' הרי"ף), אלא על ידי גדולי ישראל" (יומא דף פד ע"ב). מעיר על כך הר"ן במקום "ואפילו באקראי בעלמא שמא יבוא הדבר כשלא ימצאו נכרים או קטנים ןלא ירצו לחלל את השבת". כלומר גם אם מזדמנת אפשרות, באופן חד  פעמי, לפתור את בעיית חילול השבת לצורך פיקוח נפש באמצעות מי שאינו מחוייב בשמירת שבת כגון נכרי או קטן והדבר לא יגרום לשום עיכוב בהגשת העזרה, אין להשתמש בהם מחשש שבפעם הבאה יתמהמהו עד שימצא מישהו כזה. סברת הר"ן היא ממש הסברא שמצינו בענין עדות החודש והיא סברת הרמב"ם של "התירו סופם משום תחילתם". הר"ן פוסק (ביצה פ"ב) ששבת "דחויה" מפני פיקוח נפש. מוכח מכאן שסברת "נמצאת מכשילן לעתיד לבא" איננה דין מיוחד בהלכות קידוש החודש והיא נאמרת גם למאן דאמר  ששבת "דחויה".  אומנם על פסק המחבר "כשמחללין שבת על חולה שיש בו סכנה, משתדלין שלא לעשות ע"י אינו יהודי וקטנים …אלא ע"י ישראלים גדולים ובני דעת" (שולחן ערוך אורח חיים סימן שכח  סעיף יב)מגיה הרמ"א  "הגה: וי"א  (ד)אם אפשר לעשות ע"י אינו יהודי בלא איחור כלל, עושין ע"י אינו יהודי (א"ז) וכן נוהגים". משמע לכאורה שלדעת הרמ"א בשם "אור זרוע" לא נפסקה להלכה סברת "נמצאת מכשילן לעתיד לבוא" . כבר חלק עליו הט"ז במקום והובאו דבריו להלכה למעשה גם ב"משנה ברורה" וז"ל "והט"ז כתב דלאו מנהג ותיקין הוא דאף שיכול לעשות ע"י אינו יהודי מכל מקום הישראל יזרז בדבר יותר ולכן אם יש אפילו ספק הצלה ויש סכנה בבירור כל הזריז הרי זה משובח" (ס"ק לז).

זו הסיבה לדעת מו"ר שלא נזכר בשום מקום כי אם ה"חוזרין" שיצאו להציל יכולים לשאת את כלי נשקם בשינוי עליהם לעשות זאת וכן לא נזכרה האפשרות של "שנים שעשואה" כי "נמצאת מכשילן לעתיד לבוא".

מסכם מו"ר "מכל הדברים האמורים אנו למדים שנמוק זה של "נמצאת מכשילן לע"ל" אינו נמוק שנתחדש ע"י הרמב"ם אלא יסוד מוכרח הוא לפי הגמרא ומקובל אצל שאר ראשונים והוא יתד שלא תמוט בכל דיני פקו"נ. וע"כ אם יהיה לנו מקום לדון להתיר מטעם זה ודאי ראוי להזקק לו, ואין מקום לחכוך להחמיר כי אין זו חומרא אלא קולא, וכמו שהרעיש הט"ז על דבקרי הרמ"א ודחאם בשתי ידיים" (עמוד הימיני שם).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר