שנת תשס"ג | שבת פרשת נשא

שו"ת במראה הבזק

(מתוך ח"ד)
 
בואנוס איירס, ארגנטינה             Buenos Aires, Argentina
טבת, ה'תשנ"ו
עכוב הציבור לצורך אמירת קדושה עם יחיד שהפסידה

שאלה
ישנו יהודי, גברא רבא התומך ממונית בקהילה ובעל השפעה, המגיע באופן קבוע מאוחר לתפילה, ולפעמים מאוחר מאוד. כל הציבור כבר יצא ופנה מבית הכנסת אחר התפילה. הוא מתחיל להתפלל, ורוצה להרוויח קדושה בציבור. לשם כך, הוא מחזיר חלק מן המתפללים לבית הכנסת, אומר במהירות בקול עד 'האל הקדוש' וממשיך בלחש. האם מותר לעשות כן, או שיש למנוע בעדו?
 
תשובה
מותר ליחיד שלא התפלל עדיין, והפסיד אמירת קדושה, להתפלל תפילתו בקול עד הא-ל הקדוש[1], והציבור שכבר התפלל, יענה לקדושתו, והוא ממשיך תפילתו בלחש[2]. ומותר לעשות כן בין בתפילת מנחה ובין בתפילת שחרית.
בעניין זה אין לחשוש לטירחא דציבורא, אך כמובן שאין לכוף על הציבור לשוב ולהיכנס לבית הכנסת לשם כך.
 

[1]  בעניין אמירת קדושה בציבור כשרק אחד לא ענה עליה — מצינו משנה במס' מגילה (כג ע"ב): "...ואין עוברין לפני התיבה... פחות מעשרה". רש"י עפ"י ביאור הר"ן, מפרש שמדובר בעשרה שהתפללו ביחידות והם רוצים לענות לקדושה. מהו הרכבם של עשרה אלה? לדעת מהרא"י מינץ כולם לא שמעו קדושה, לדעת תוס' — שבעה או שישה או חמישה מהם, לדעת תלמידי רש"י, וכך פסק מרן בשו"ע (סי' סט סעיף א) — אפילו אחד שהתפלל ולא שמע קדושה, עונים בשבילו לקדושה. וכל שכן שיענו אלה שהתפללו, לזה שלא התפלל כלל.
רדב"ז פירש שהמשנה במגילה מדברת אודות חזרת ש"ץ רגילה, כי לדעתו עשרה שהתפללו ביחידות, אין להם לחזור ולהצטרף לקדושה, מכיוון שפרח חיובם. ופסקו כמותו בעל "חתם סופר" (חלק או"ח סי' יז), "חיי אדם" (כלל ל סי' ג), ו"משנה ברורה" (ב"באור הלכה" סי' סט).
עם זאת כתבו "מגן אברהם", "משנה ברורה" ו"כף החיים" שבענייננו, דהיינו ביחיד שלא התפלל כלל, יתפלל תפילתו בקול עד "הא-ל הקדוש", ולזה יודה גם רדב"ז.
[2]   מה שצריך שישה שלא התפללו או לא שמעו קדושה, הוא דין השייך לחזרת ש"ץ רגילה, אבל בדין יחיד שלא התפלל כלל ומתפלל תפילתו כדין תפילת יחיד, אלא מתפלל בקול רם עד "הא-ל הקדוש", לכל הדעות אין צריך שישה, כמו שביארנו לעיל.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר