שנת תשס"ג | שבת פרשת שלח

שו"ת במראה הבזק

(מתוך ח"ד)
ניו יורק, ארה"ב   New York, U.S.A
אלול, ה'תשנ"ו

אמירת קדישים נוספים על ידי אבל, במניין שאין הוא מתפלל בו

שאלה
אבל בשנתו הראשונה או לאחר מכן ב"יור צייט", האם ישנו איסור הלכתי או מנהג שלא יאמר יותר קדישים מאשר במנין בו הוא מתפלל.
כגון במקרה והאבל הגיע לבית הכנסת כשמנין א' טרם סיים את תפילתו והוא מתכוון להתפלל עם מנין ב'. האם מותר לו לומר קדיש גם עם חברי מנין א'.
 
תשובה
אבל הבא לבית הכנסת ומצא מניין ראשון בסוף התפילה, יוכל לומר קדיש גם במניין זה, אם ירצה, אף על פי שאינו מתפלל עמהם[1], ואחר כך להתפלל במניין השני ולומר שם הקדישים, ואין זה בכלל מה שהזהירו אחרונים שלא להרבות בקדישים[2].
 

[1]  לגבי קדיש שלאחר הלימוד מצאנו ב"ביאור הלכה" (שו"ע אורח חיים סי' קנה ד"ה ויקבע וכו') "עוד כתבו, דלענין אמירת הקדיש אין מעכב שילמדו דוקא בעשרה... וגם, דאפי' איש אחר שלא למד יוכל לומר הקדיש". ולגבי קדיש שלאחר התפילה כתב בשו"ת "חלקת יעקב" (ח"ב סי' קלח, ובהוצאה חדשה סי' כ) דמי שבא לבית הכנסת אחר "עלינו" והתחילו לומר קדיש, יכול להצטרף עמהם, אף שלא היה עמהם בשעת אמירת "עלינו". ונסמך שם על הסוגיה (סוכה נא ע"ב) בדין עניית אמן כשלא שמע הברכה (והובאו דבריו גם ב"פני ברוך" עמ' שס הערה לג).
[2] ב"באר היטב" (לשו"ע או"ח סי' נה סק"א) כתב, "כאשר טוב למעט בברכות, כך טוב למעט בקדישים, כנה"ג. וגם בעל תשובת "דבר שמואל" (סי' קפג) קורא תגר על זה שנאספים עשרה בני אדם ואומרים כמה קדישים על פסוקי תורה או משנה או גמרא, עיי"ש. תשובת ה"דבר שמואל" מובאת ב"כל-בו על אבלות" (עמ' 371 הערה 23) — "אבלים המרבים באמירת קדישים בכל מקום ובכל זמן מבלי קדימת שום קריאה, ולולי שכבר נהגו, ואין דין פשוט להוכיח, מעלים עין כאלו אינו רואה". משמע מדבריו שהבעיה היא דווקא לגבי ריבוי קדישים שלא נתקנו בסדר התפילה, אבל בקדישים שעל שיר של יום ו"עלינו לשבח" אין בעיה. וכן הובא ב"גשר החיים" (חלק א, פרק ל פסקה י) — "והרשות כמובן לכל הנדחים מהקדישים (לפי המנהג שרק אבל אחד אומר קדיש) להוסיף, וכל-שכן במקרה שלנו שאינו מוסיף אלא מתפלל כסדר התפילה". וכן ב"כל-בו על אבלות" (עמ' 371, סי' ב, פסקה יד) — "והיוסיף אומץ הביא מנהג שנהגו בפרנקפורט בימיו, שהאבלים אמרו כל אחד ואחד קדיש וברכו, וכמה פעמים, בעוד שהקהל הם באמצע תפילת שמו"ע, כדי להרבות בקדישים, ופשיטא שעליהם כוונו האחרונים שלא להרבות בקדישים". ועיין בהערה שם.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר