שנת תשס"ג | שבת פרשת ראה

שו"ת במראה הבזק

 
(מתוך ח"ד)
סאן  פאולו, ברזיל              San Paulo, Brazil
סיון התשנ"ו
 
דחיית מילה שלא בזמנה כדי להמתין לבוא הסבא והסבתא
 
שאלה
תינוק שנולד לפני כשבוע ימים וסובל מצהבת שעלתה עד שמונה עשרה (18). המוהלים אמרו לאבא שברגע שתגיע הצהבת ל- 10 אפשר יהיה למולו ללא סכנה.
האבא מחכה לבואם של הוריו בסוף חודש יוני. שואל הוא, כיון שהמילה נדחתה בגלל הצהבת ויתכן שיצטרך לחכות עוד שבעה ימים אחרי כן עד שהילד יבריא, האם מותר לדחות את המילה עוד ימים עד שיגיעו הוריו או מוכרחים למולו מיד כשיבריא?
 
תשובה
נחלקו פוסקים, מוהלים ורופאים[1], בשאלה אם צריך לחכות ז' ימים מעת שעברה ה"ירקות" (הצהבת), וכל שיטה יש לה על מי לסמוך.
 
גם כאשר המילה לא תהיה בזמנה, אין להשהותה – משום "זריזין מקדימין למצוות", ואין לדחות מילה אפילו ליום אחר מפני כבוד קרובים, אפילו סבא וסבתא[2].

[1]  בגמרא שבת (קלז ע"א) ובשו"ע יורה דעה (סי' קסב סעיף ב) מובא שחולה ממתינים לו מעת שנתרפא מחליו שבעת ימים מעת לעת. ויש מחלוקת, אם תינוק הסובל מ"צהבת" מוגדר לעניין זה כחולה אם לאו.
הפוסקים שסוברים, שצריך לחכות ז' ימים, הם בעל ספר "יד קטנה" ושו"ת מהר"ם בר' ברוך (ח"ב סי' קנב). וכן הורו הראשון לציון הרב מרדכי אליהו והרב נחום אליעזר רבינוביץ.
הפוסקים שסוברים, שאין צריך לחכות, הם "חכמת אדם" (כלל קמט סעיף ד), "אבני נזר" (יורה דעה סי' שכ), "ערוך השולחן" (יורה דעה סי' רסג סעיף ב-ג), שו"ת "ציץ אליעזר" (חי"ג סי' פא. ועיין עוד ב"ספר הברית" (סי' רסג בליקוטי הלכות ס"ק ג, ד). ב"נשמת אברהם" (סי' רסג סעיף א בהערות) ובשו"ת "שבט הלוי" (ח"ח סי' קמח סק"ב.).
[2] עיין ב"נודע ביהודה" (מהדורה תנייתא סי' קסו), ב"ברכי יוסף" (סי' רסו), ב"ספר הברית" (סי' רסב ס"ק יט).
ובספר "אוצר הברית" (פרק ג סי' ה הלכה ג ובהערה י).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר