|
 שנת תשס"ג | שבת פרשת כי תבואהתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)מפקד אוכלוסין על פי ההלכה - חלק תשיעיהרב יוסף כרמל - ראש כולל "ארץ חמדההשבוע נדון בדעה חדשה והיא שיטתו של בעל תוס' רי"ד (יומא כב ע"ב) וז"ל "אסור למנות ישראל, אפילו לדבר מצוה, פירוש לדבר שבקדושה, צריך שיפקד ע"י דבר אחר. אבל שלא לדבר מצוה אפילו ע"י דבר אחר אסור, שאם יועיל ע"י ד"א שלא לדבר מצוה, למה נענש דוד כשמנה את ישראל והיה דבר בישראל, ימנה אותם ע"י ד"א? ולמה לא עשה יואב וכל הסנהדרין ע"י דבר אחר, ויתנו המספר לדוד וכו'. אלא לאו, שלא לדבר מצוה אסור למנותם אפילו ע"י ד"א. ומעשה דדוד שלא לדבר מצוה היה, שלא בשעת מלחמה למנות עליהם שרי צבאות, ומפני זה נענש. ע"כ". מדייק מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל מדבריו כי לצורך מצוה או דבר שבקדושה מותר למנות על ידי דבר אחר כמו אגודלים או טלאים אבל שלא לצורך גם בצורה עקיפה אסור למנות. לכן נענש דוד כי המנין שלו, לא היה לצורך מצוה או דבר שבקדושה ולכן גם אם היה מונה באמצעות דבר אחר לא היה ניצל ממידת הדין. לכן יואב גם לא מנה את העם בעקיפין, כי זה לא היה מועיל למנוע את הנגף. מאידך גיסא מקשה מורנו ורבנו מה צורך מצוה יש בפיס על תרומת המזבח וכי אי אפשר לחלק את העבודות בדרך אחרת? אלא שמכאן מוכיח הוא, שלשיטת תוס רי"ד כל מנין שיש לו קשר למצוה או לדבר שבקדושה מותר לעשותו באמצעות דבר אחר. מה שצריך עדיין להסביר בשיטה זו הוא מה תפקיד מחצית השקל בסוגיית המניין. וצ"ל שגם לשיטה זו עניין מחצית השקל היה רק לאותו דור ולא לדורות. לפי זה מבאר מו"ר גם את הפסוק הפותח את הפרשיה "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיקֹוָק בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם" (שמות ל' יב). הכופר יתפרש מלשון תמורה כמו למ"ד "כופרא ממונא" (בבא קמא מ ע"א) ואז המילה לד' תתפרש על המפקד "כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ליקוק, (כלומר לצורך דבר מצוה או בהקשר לדברים שבקדושה) ונתנו איש כפר נפשו (כלומר תמורתו על ידי מנין באמצעות דבר אחר)…" (עמוד הימיני סי' יג סע' י-יא).  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
