|
 שנת תשס"ב | שבת פרשת לך לךשו"ת במראה הבזקשאלה: הנני לשאול את מעכ"ת על עניין עדין החוזר חלילה במקומות שהתחבורה הציבורית דלה או אינה קימת כלל, כגון במושבים, או בישובים הקהילתיים. 1. האם קיים איסור ייחוד בהסעת טרמפיסטית בלילה? [או טרמפיסט אם מדובר בנהגת] 2. במקרה ואיסור זה קיים האם אינו "כדאי" לעבור עליו על מנת להצילם מסכנה אפשרית? 3. האם יש כאן חשש מראית עין? תשובה: א. אין איסור יחוד במכונית הנוסעת בכביש ביום או בלילה כאשר הכביש מואר, ואפשר לראות את הנעשה במכונית.[1] בלילה כאשר הכביש איננו מואר יש מי שהתיר בשעת הצורך אם מדליקים את האור הפנימי של המכונית,[2] ואם קשה עליו הנהיגה בכה"ג, נראה שבשעת הדחק אפשר להתיר גם בלי אור דלוק.[3] ב. ולכן מותר ואף חובה[4] לאסוף טרמפיסטית בלילה כדי להצילה מחשש סכנה, שזוהי ודאי שעת הדחק וצורך גדול.[5] ג. ואף לאוסרים יחוד בלילה במכונית,[6] מותר להסיע את הטרמפיסטית כאשר יש חשש סכנה[7] וגם כאשר קיים רק חשש אונס ולא חשש נפשות.[8] ד. אין לחשוש למראית עין במקום חשש סכנה.[9] [1] מנחת שלמה סימן צא אות כא. עי"ש שכתב שכרגיל מכוניות מצויות בכל הכבישים. ולכן מתיר כאשר רואים את הנעשה במכונית. (ועיין אוצר הפוסקים סימן כב ס"ק לה אות ח שהתיר רק כאשר שכיחי אינשי ברחובות ולא בכביש בין עירוני או בכבישים הקטנים בעיר בשעות מאוחרות). וכן משמע בספר מקדם לבית אל סי' לז. שכתב שכל עוד שנוסעים מידי פעם - מותר. וזה נמצא כמעט בכל הכבישים ביום, בלילה וגם בשעות המאוחרות. [2] מקדם לבית אל הנ"ל. שהרי לא מועיל פתח פתוח לרשות הרבים אם חשוך בתוך הבית. עי' אוצר הפוסקים סימן כב ס"ק לה אות ג. [3] שהרי המכוניות מאירות את פנים המכונית גם בכביש לא מואר, ויש תמיד פחד שמכונית תעצור כדי לבדוק את הנעשה במכונית, וכן יש חשש מסיור צה"לי או משטרתי שבודקים מכוניות בצד הכביש. וזה לא גרע ממה שכתוב בשו"ת רע"א סי' צט שכתב לדחות הדעה שאם ראו אשה ואיש עומדים ביחוד באופל בחצי הלילה שזה דבר מכוער. וכתב רע"א שלא הוי דבר מכוער הואיל ולא הוי מקום סתר וציטט את שו"ת הרש"ל ס' לג "משא"כ בנדון זה שהוא בפתח הבית ועוברים ושבים מצויים בעיר הגדולה כולה ושומרי העיר סובבים תמיד אין זה סתר" עכ"ל. וז"ל מה"ר נפתלי הרץ שצוטט שם "כי מרתחים אולי יעבור שם אדם לפניהם, כגון העומדים בחצות לילה ללמוד או אי מבני העיר יעור משנתו ויצא לחוץ". רואים שגם באמצע הלילה אם יש חשש שיעבור אדם אעפ"י שהחשש הוא רחוק, אינו נחשב "מקום אפל" לגבי דבר מכוער. ואפשר לאמר שה"ה כאן לגבי יחיד. ואעפ"י שאפשר לדחות שדבר מכוער שאני כמש"כ בשו"ת רע"א הנ"ל. נראה שחומרת דבר מכוער הוא באופן היחוד וכמש"כ שם רע"א "שכל אחד נכנס על דעת חבירו ונועדו יחדיו לכנוס למקום זה וניכר שעצת זימה ביניהם" ולא בגדר היחוד עצמו. ואעפ"י שחלקו בזה האחרונים לגבי פתח סגור ולא נעול עי' אוצר הפוסקים סימן כב ס"ק לה ס"ק ב. הרע"א בשו"ת הנ"ל הבדיל בין אופן היחוד כדי להקרא יחוד ובין זה כדי להיקרא מכוער, ואם כן אין ראיה ממקום אפל, אבל הרבה פסקו שיש שויון בין הדברים. כל זה תלוי אמנם בגירסאות בשו"ת הרשב"א מובא שם, ולמעשה הרבה מקילים כמותם להתיר כאשר הדלת סגורה ולא נעולה. וגם עיין אוצר הפוסקים שם ס"ק א' אות ה' שיש מתירים גם דלת נעולה אם יש מפתחות לבני הבית שיכולים להכנס בכל עת. ונראה שה"ה בנדון דידן, שהמכונית היא ברשות הרבים ויש אפשרות למכוניות לעצור ולהסתכל שמותר בשעת הדחק. [4] מדין "לא תעמוד על דם רעך" ועי' סוטה דף כא ע"א, ושו"ע חו"מ סי' תכה. [5] ע' שו"ת אג"מ אה"ע חלק ד' סי' סה ס"ק ג שמתייחס לנדון פחות חמור מזה בתור שעת הדחק וצורך. [6] עי' אוצר הפוסקים מובא לעיל ציון 1 וחלקת יעקב אה"ע סי' סו וכן משמע מאג"מ יו"ד חלק ב' סימן פב. [7] ואעפ"י שאיסור נידה נחשב גילוי עריות שדינו יהרג ואל יעבור עי' יו"ד סי' קצה בב"י וש"ך ביו"ד ס' קנז ס"ק י ובסי' קצ"ה ס"ק כ וחבל אחרונים מובא באוצר הפוסקים סימן כ ס"ק ג אות א שדנו אם יש דין יהרג ואל יעבור בנגיעה שאינה של חיבה לנידה. וע' ספר טהרת הבית חלק ב סימן יב עמ' רכ"ג שהביא כן מן הרא"ה מובא בריטב"א בפסחים דף כה (וצ"ע בדבריו בחלק א' עמוד יא כאשר בא לדון אם נידה הוא דבר שבערוה או לא כתב שלא הוי דבר שבערוה). וכן מבואר ברמב"ם הל' איסורי ביאה פרק ד הל' א שנידה היא ערוה כשאר עריות וכן מבואר מדבריו פרק כא שם כאשר דן באיסור לא תקרבו לגלות ערוה שכולל גם את נידה, (ומקורו מן הנידה כמו שכתב שם הגר"א). וכ"כ בחינוך במצוה קפ"ח שנידה היא אחת מן העריות. ודלא כאחרונים מסוימים מובאים דבריהם באוצר הפוסקים סי' כב ס"ק ח אות ב ובספר טהרת הבית חלק ב' הנ"ל על סמך החינוך במצוה רצ"ו ורש"י בסנהדרין לגבי רודף. ולא נראה ראיה מן החינוך למעיין שם וברור ההיפך ממצוה קפח וגם רש"י שם דן בפגם האישה ולכן נקט שם דוקא עריות שעושים אותה זונה, אבל מבואר בדבריו בגיטין דף ח שנידה הוי גילוי עריות וכמובא באתוון דאורייתא סי' כא. והרי היום כל הנערות בחזקת נידה, וגם על אביזרייהו יהרג ואל יעבור כמש"כ ברמ"א שו"ע יו"ד סימן קנז סעיף א, ולכן באמת כתבו כמה אחרונים שגם יחוד הוא אביזרייהו של גלוי עריות ולכן יהרג ואל יעבור עי' דבריהם באוצר הפוסקים סימן כב ס"ק א' אות ז'. מכל מקום נראה שאין הדין כמותם ובפרט בנדון דידן וזה מטעמים האלו: I. הרמ"א הנ"ל כתב שבלאו של אביזריהו יהרג ואל יעבור וכ"כ החינוך במצוה רצו. והרי לרוב רובם של הפוסקים יחוד, על אף שהוי מדאורייתא, אינו בלאו אלא באיסור עשה. וכ"כ הציץ אליעזר מובא באוצר הפוסקים שם. II. יש הרבה אחרונים שיחוד פנויה גם בנידה הוא רק מדרבנן עי' אוצר הפוסקים הנ"ל ס"ק ח אות ב. III. יש הסוברים שאין באביזריהו יהרג ואל יעבור כלל עי' אוצר הפוסקים הנ"ל ס"ק א אות ז בשם השאגת אריה והמהר"מ בן חביב. IV. עיין באוצר הפוסקים שם בשם הגרא"י אונטרמאן שיחוד הוא איסור לבא למצב שיש בו אפשרות לבא לעבירה בעריות - ואין בו הנאה מן הערוה כלל. ולכן לא שייך לאביזרייהו דגילוי עריות. [8] מסתבר שאם אומרים לאדם לעבור איסור לאו כדי להציל ערוה מאונס, כל שכן שמותר להתיחד ונראה שאף חייב לעבור, מק"ו שאם מותר להרוג הבועל מדין רודף וכמש"כ בסנהדרין דף עג ע"א נפסק ברמב"ם פרק א' מרוצח וכן בחושן משפט סי' תכ, ק"ו שמותר לעבור על איסור קל יותר כדי להצילה. וסברא כזו מובאת ביומא דף פה ע"א כדי להתיר חילול שבת במקום פקוח נפש. ולכן הוא הדין בנדון דידן שמותר לעבור איסור יחוד, הואיל ואינו יהרג ואל יעבור כדי להציל אותה מאונס. ונראה לחזק סברא זו, שהרי אם אומרים לאדם לעבור איסור לאו או יהרגו חבירו, נראה ברור שמותר ואולי אף חייב לעשות כן מן הסברא לעיל ומזה שמותר לעבור על כל המצוות כדי להצילו כמו שמפקחים את הגל מעליו. והרי לומדים שהורגים את האונס מגזירה שוה "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה" (דברים כב, כו) כמו שכתוב בסנהדרין דף עג ע"א ומובא ברמב"ם בפ"א מרוצח הלכה י. ולכן כל הדינים צריכים להיות זהים. ומצאנו ברמב"ם שם בהל' טו שבאמת כתב שגם על הצלת הנאנסת מן האונס יש לא תעשה של "לא תעמוד על דם רעך" שבפשטות למד כן מגזירה שוה הנ"ל. ולכן כמו שמצילים חיי אדם ע"י זה שעוברים עבירה ה"ה אשה, מאונס. ועי' משנה ברורה סי' רכח ס"ק לא שכתב היפך זה. שם כתב ש"אם אונסים אדם לעבור גם על השלש מצוות החמורות - ע"ז, שפיכות דמים או גילוי עריות, אין לחלל שבת להצילו, אא"כ יש חשש שהנאנס ימסור את נפשו ואז אפשר דצריך לחלל, שלא יבא לזה". ולפי מש"כ בשפיכות דמים ובגילוי עריות, צריכים לחלל שבת להצילו מק"ו. שאם מותר להרוג את האונס בכהאי גוונא להציל הנרדף, ק"ו שמותר לחלל שבת להציל את הנרדף. ויש להעיר על המ"ב הזה כמה הערות: I. הלבוש בסימן ש"ו הל' י"ד כתב דלא כמשנה ברורה אלא שמותר לחלל שבת כדי להציל את חבירו משלש העבירות החמורות, ובפרי מגדים שם מ"ז ס"ק ה מבואר שגם אם אין חשש שהנאנס ימסור את נפשו, וזה בגלל שעבירות אלו הם בעצמם דוחות את החיים, שהרי מוסרים נפשם במקומם, ואם מחללים שבת להציל חיים ק"ו שמחללים שבת כדי להציל מעבירות אלו. וכ"פ באליהו רבה אות לג ומשמע בכף החיים סי' שו ס"ק קיא שמסכים איתם. II. דברי המשנ"ב קשים מיניה וביה שהרי באונסים חבירו לעבור על שפיכות דמים ודאי שחייבים לחלל שבת שהרי ממה נפשך יהודי יהרג או הנאנס או הקרבן. ואם כן איך כתב המ"ב בכה"ג שלא צריכים לחלל שבת כדי להציל? III. במ"א או"ח סי' שו ס"ק כט שזה מקור לדברי המ"ב בסי' שו ס"ק נח וזה בעצם מקור למשנ"ב בסי' שכו הנ"ל כתוב רק שלא מחללים שבת להציל אדם מאונס עבודה זרה. אבל לא הזכיר שם שפיכות דמים וגילוי עריות. והמשנ"ב עצמו הרחיב את הנידון לשפיכות דמים וגילוי עריות. ואפשר שבמג"א כ"כ במתכוון שדוקא להציל מע"ז לא מחללים אבל להציל מש"ד וג"ע מחללים מן הסברא שכתבנו שאם הורגים הרודף להציל בכה"ג ק"ו שעוברים עבירה יותר קלה. ולכן דברי המשנ"ב צ"ע. ואע"פ שיש לטעון שבנדון של הטרמפיסטית אין לעבור עבירה להצילה, שהרי היא פשעה בזה שמסכנת את עצמה, וכעין מש"כ במשנ"ב סי' שו ס"ק נו, שבפשיעה לא מחללים שבת להציל העבירה חמורה של הוצאה מכלל ישראל. אבל נראה שאין זו טענה בנדון דידן שהרי בספר ישועות ישראל מהמהר"י מקוטנא בסי' כא כתב שאעפ"י שאונס שאדם מסבב על עצמו אינו קרוי אונס, מ"מ אם אדם מכניס את עצמו לסכנה בפשיעה, שפיר מחללים עליו את השבת להצילו. [9] נדמה שאין כאן פטור מצד מראית עין או חשד מידי דהוי הרואה אשה טובעת בנהר ואומר שאין ברצונו להציל בגלל שלאו דרך ארץ להסתכל בה וכו', שהוי חסיד שוטה. סוטה דף כא ע"ב: וגם שהרי כתוב שאין חכמה ואין עצה לנגד ה' שאין חולקים כבוד לרב במקום איסור, ברכות דף יט ע"ב. וכאן יש איסור של לא תעמוד על דם רעך. ורק הסתפקו בפוסקים אם חייב אדם להכניס עצמו לספק סכנה להציל חבירו (עי' רמב"ם בהל' רוצח פרק א' בכ"מ הל' יד ועי' סמ"ע חו"מ סי' תכו ס"ק ב), אבל בבזיון ודאי שחייב. ואעפ"י שהחכמת שלמה בחו"מ סי' תכו כתב שלא צריך, כבר חלקו עליו הרבה, עי' לדוגמא תחומין ב' עמוד 27 מאמרו של מרן הרב שאול ישראלי. ואעפ"י שבאג"מ או"ח ד' סי' פב כתב שחשד הוי מן התורה, מ"מ כמו שפקוח נפש דוחה כל התורה כולה, ג"כ דוחה איסור זה.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
לך לך