|
 שנת תשס"ב | שבת פרשת משפטיםפרשת השבוע"אחת שאלתי מאת ד'"בפרשת שומרים מובא דינו של השואל "וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם, אם בעליו עמו לא ישלם" (שמות כ"ב יג-יד). חיוב השמירה של שואל הוא החמור ביותר מבין ארבעת השומרים. זאת מפני שהוא מקבל זכות שימוש בחפץ ואיננו משלם תמורת זכות זו. לכן טענת "גניבה ואבידה" איננה פוטרת אותו אע"פ שהיא פוטרת שומר חינם ואפילו טענת "אונס" איננה פוטרת אותו אע"פ שהיא פוטרת שומר שכר ושוכר. אע"פ כן מדגישה התורה בהדגשה כפולה כי מציאות של "בעליו עמו" פוטרת מתשלומים גם במקרה של שואל. בעקבות הדגשה זו דורש ה"שפת אמת" על פרשתנו את הפסוקים בדרך חדשנית. על דברי הלל היסודיים המסכמים את "כל התורה על רגל אחת" "דעלך סני לחברך לא תעביד" (שבת לא ע"א) אומר רש"י "רעך ורע אביך אל תעזוב (משלי כ"ז י) זה הקב"ה" (ועיין עוד שמות רבה כ"ז א, ויקרא רבה ו' א, ולפי זה גם המימרא של רבי עקיבא 'ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה' מקבלת עומק נוסף ועקרוני) לפי זה "כי ישאל איש מעם רעהו" פירושו שאדם קיבל את חייו-נשמתו מן הקב"ה בהשאלה. אם כן, האחריות היא מאוד כבדה-אחריות של שואל. אומרת לנו התורה "בעליו אין עמו שלם ישלם" התשלומים הם בגלל ניתוק הקשר עם הקב"ה הבעלים, אבל אם "בעליו עמו" "שיויתי ד' לנגדי תמיד"-לא ישלם. על פי זה מתבאר גם הפסוק המפורסם "אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש שבתי בבית ד' כל ימי חיי" (תהילים כ"ז ד) כיון ששאלתי את "אחת" – הנשמה מאת ד', כל מה שאבקש הוא להיות תמיד בבחינת "בעליו עמו" – "שבתי בבית ד' כל ימי חיי".  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
משפטים