|
 שנת תשס"ב | שבת פרשת חקתהתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)כפיה לקיום מצוות התורהכבר הוכחנו בשבועות האחרונים כי החובה להפריש מאיסור כשמדובר באדם פרטי היא רק מדרבנן. אמנם כאשר מדובר בבית הדין, בזמן שיש לו סמכויות המצב שונה לחלוטין. בגמרא בכתובות מובא " אמר לא ניחא לי דאיעביד מצוה, מאי? א"ל, תנינא: במה דברים אמורים - במצות לא תעשה, אבל במצות עשה, כגון שאומרין לו עשה סוכה ואינו עושה, לולב ואינו עושה, מכין אותו עד שתצא נפשו" (כתובות דף פו ע"א וע"ב). סמכות זו של בית הדין איננה נובעת מהחובה לאפרושי מאיסורא כי אז לא הייתה כל כך מרחיקת לכת. מסביר מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל שמדובר כאן בסמכות מיוחדת של בית הדין שמוקנה להם מן התורה כמו שמצינו "תנו רבנן: (דברים כ"ג כד) מוצא שפתיך - זו מצות עשה, תשמר - זו מצות לא תעשה, ועשית - אזהרה לבית דין שיעשוך" (ראש השנה דף ו ע"א). מו"ר מוכיח זאת גם ממקור נוסף, מובא בגמרא בסוגיית "עביד איניש דינא לנפשיה" (אדם דן דין לעצמו) "ת"ש: מניין לנרצע שכלו לו ימיו ורבו מסרהב (מפציר) בו לצאת, וחבל ועשה בו חבורה, שהוא פטור? ת"ל: (במדבר לה) לא תקחו כופר... לשוב, לא תקחו כופר לשב! (ולכאורה מכאן ראיה שמותר לאדם לדון דין לעצמו ולכן מותר לאדון לחבול בעבדו המסרב להשתחרר ביובל)… (דוחה הגמרא את הראיה) ר"נ בר יצחק אמר (הפסוק עוסק) בעבד שמסר לו רבו שפחה כנענית, עד האידנא היתירא (העבד היה מותר בשפחה כמו שנאמר אם אדוניו יתן לו אשה), והשתא (שהוא בן חורין) איסורא" ( בבא קמא דף כח ע"א). אנו רואים שיש פסוק מפורש שפוטר את האדון במקרה זה, משמע שחיוב (לאדם פרטי) מצד אפרושי חבירו מאיסורא אין. אמנם לפי רש"י (שם) שמסביר "איסורא - ורשאי להלקותו ולהפרישו דהאי דינא לאו לנפשיה הוא" יש אפילו היתר במקרה כזה, אבל חיוב ודאי שאין וכל שכן לפי הרמב"ם הסובר שיש איסור בדבר אלא שהפסוק בא לפטור את האדון מעונש. את שיטת הרמב"ם נבאר בשבוע הבא בעה"י.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
חקת