|
 שנת תשס"ב | שבת פרשת מטות מסעיפרשת שבועאדם ואדמהפרשתנו הכפולה, מטות-מסעי, מסיימת את ספר במדבר, ובכך באים אל סיומם הנדודים, בני ארבעים שנה, של עם ישראל במדבר. התוכן הוא בעיקר תיעוד היסטורי, אך כולל בתוכו גם כמה דגשים של הרגע האחרון. באחד מהם (במדבר לה, לג-לד) משה רבנו, דן באיסור ובחומרה איסור רציחה. מקובל כמעט כל האנושות האסור לרצוח. אך רובן של החברות האנושיות מתירות זאת במצבים מסוימים ויש מהן שאף מחייבות הריגה, כגון במלחמה, להגנה עצמית, או כענישה לעבירות חמורות. האזהרה בפרשתנו היא לא רק לרצח יזום ומכוון, אלא אף על הריגה בשוגג מתוך רשלנות, הכוללת בימינו מקרים לעתים קרובה לפשיעה כגון נהיגה פרועה. היהדות היא דת אשר רגליה מבוססות היטב בקרקע. זריעה, קצירה, ועבודת האדמה הנן פעולות הקשורות למצוות רבות, דאורייתא ודרבנן. החיים הטבעיים של האדם הינם חלק ממטרת הבריאה, והם מרכיב חשוב בשלמות הבריאה. אפילו השם "אדם" שורשו במילה אדמה. לכן עקירת עץ מאכל אסורה, וחובת הקבורה היא בעצם החזרת האדם אל מקורותיו- "עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת" (בראשית ג, יט). האדם בראשית בריאתו נצטווה על האדמה לעבדה ולשמרה, ומנגד נצטוותה האדמה להעניק לו פרותיה תמיד. אך כאשר הוא חטא, נגזר עליו כי יעבוד הוא את האדמה בזיעת אפיו, והיא מנגד לא מבטיחה לו תמורה. החטא איננו רק בין האדם לקונו, אלא הוא אף שבירת האיזון הראוי בין האדם לסביבתו. כאשר קין הרג את אחיו, נלקחה ממנו יציבותו על האדמה, ונגזר עליו "כי נע ונד תהיה בארץ". בגלותו של אדם הראשון מגן עדן, הוא לא רק הורחק מהקב"ה אלא הוא הורחק ממקומו הטבעי והראשוני בבריאה. שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות הינם החמורים באיסורי תורה, ומוגדרים כטומאה. הם אינם טבעיים לאדם, ועל כן הם מטמאים את הארץ. כאשר האדם חוטא, האדמה סובלת. וכאשר עם ישראל חוטא באדמתו, הארץ מקיאה אותו כפי שהגוף עושה לרעלים אשר חודרים לתוכו. מאידך, ישנה נחמה בכך שזכינו שבארצנו הקדושה, אשר כאלפים שנה הייתה חרבה ושוממה, עתה מלאה בפרדסים וכרמים. האדמה אשר במשך 1800 שנה דחתה מתיישבים זרים, עתה פורחת שוב בשובם של בניה, אשר כיסופיהם אליה דחו וכיסו על חסרונותיהם האישים. האדם בכללתו נועד על ידי הקב"ה לחיות בהרמוניה עם סביבתו הגשמית. יתר על כך, היהודי, הקשור מבחינה דתית ורוחנית לארץ ישראל מיועד לחיות בהרמוניה גם עם סביבתו הרוחנית בארץ הקודש. רעיון זה שזור בכתביהם הדתיים של הוגי דעות מודרניים כגון הרב קוק בספריו הרבים. גם ציונים חילונים, כגון ברנר וגורדון, קלטו קצת מרוחה של השראה זו, אך לא תמיד העמיקו בהבנת צדדיה היהודים והרוחניים. התיאור של עם ישראל עומד בצדו המזרחי של הירדן על סף הכניסה לארץ בסוף ספר במדבר, מבקש מאתנו לשוב ולהתבונן מה חשיבותה של הארץ הזאת, לנו.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
