שנת תשס"ב | שבת פרשת נצבים וילך

תורה והמדינה: (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל) הצלת חבר מאיסור חמור על ידי מעבר על איסור קלה

(מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)

הגרש"י זוין זצ"ל מעיר על סתירה לכאורה בדברי בעל ה"מנחת חינוך". מצד אחד פוסק הוא שאין במאבד עצמו לדעת  חיוב הצלה מדין מצוות "השבת אבידה" – השבת גופו בקל וחומר מהצלת ממונו. (אומנם עדיין יתכן חיוב הצלה מדין "לא תעמוד על דם רעך"). מאידך גיסא סובר ה"מנחת חינוך" כי מצוות תוכחה כוללת בתוכה גם דין של השבת אבידה – אבידת נפשו, אם כן קשה מדוע לא יהיה חיוב זה גם במאבד עצמו ח"ו.
כדי לענות על קושי זה דן מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל ביסוד הלכתי שנקבע על ידי בעלי התוס'. הסוגיא בריש מסכת שבת דנה בשאלה מתי אדם צריך לעבור בעצמו על איסור כאשר המטרה היא הצלת חבירו מאיסור חמור יותר. וז"ל הסוגיא "גופא, בעי רב ביבי בר אביי: הדביק פת בתנור (בשבת) התירו לו (למדביק) לרדותה ( לפני שתאפה) קודם שיבוא (המדביק) לידי חיוב חטאת (שהוא החיוב בשוגג), או לא התירו? - אמר ליה רב אחא בר אביי לרבינא: היכי דמי, אילימא בשוגג ולא אידכר ליה –(ולא נזכר) למאן התירו? ואלא לאו - דאיהדר ואידכר –(שחזר ונזכר) מי מחייב? והתנן: כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן שגגה וסופן שגגה! אלא במזיד - קודם שיבא לידי איסור סקילה (שהוא החיוב במזיד) מיבעי ליה! - אמר רב שילא: לעולם בשוגג, ולמאן התירו – לאחרים (ולא מדובר כלל על המדביק עצמו). מתקיף לה רב ששת: וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך?( וכי אומרים לו לאדם - צא וחטא איסור קל, כדי שלא יתחייב חבירך עונש חמור-רש"י) - אלא אמר רב אשי: לעולם במזיד, ואימא קודם שיבא לידי איסור סקילה. רב אחא בריה דרבא מתני לה בהדיא: אמר רב ביבי בר אביי: הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה" (דף ד ע"א). משמע ממקור זה שאכן אין חיוב לאדם אחד לעבור על איסור אפילו קל  כמו איסור רדיית הפת בשבת כדי לחסוך מחבירו מעבר על איסור חמור –אפיה בשבת - שעונשה בשוגג חטאת ובמזיד סקילה. בעלי התוס' במקום מקשים "והא דאמר בבכל מערבין (עירובין לב: ושם) רבי סבר ניחא ליה (נוח לו) לחבר (לתלמיד חכם) דליעבד איסורא קלילא (שיעבור על איסור קל) ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבה (ולא יעבור אחר על איסור חמור)" (ד"ה וכי אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך). ולמה בסוגייתנו ברור ההפך מזה? ומתרצים הם בתירוצם השני " ואומר ריב"א דאפי' למדביק עצמו אין לפשוט משם להתיר דהתם עדיין לא נעשה האיסור ומוטב שיעשה איסור קל ולא יעשה איסור חמור על ידו אבל הכא המעשה של איסור כבר נעשה וממילא יגמור לא יעשה אפי' איסור קל בידים". לפי זה יש להבחין בין שני מצבים הראשון הוא שכבר נעשה מעשה איסור ויש אפשרות למנוע את ביצועו על ידי מעבר על איסור קל יותר. במצב השני עדיין לא נעשה כלל מעשה איסור אלא שעל ידי עשיית איסור קל לא יעשה בעתיד מעשה איסור חמור.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר