English | Francais

Search


שנת תשס"ח | שבת פרשת אחרי מות ערב פסח

יום טוב שני של גלויות לשליח מארץ-ישראל

שו"ת "במראה הבזק



(מתוך ח"ב)

קיטו, אקוודור                                                                                                         Quito, Ecuador

אדר ב' תשנ"ב

יום טוב שני של גלויות לשליח מארץ-ישראל

שאלה

לגבי יו"ט שני של גלויות - אדם נמצא בקיטו בתור שליח פרטי לתקופה של שלוש שנים עם אשתו ובניו. איך עליהם לנהוג באופן כללי? חוץ מזה אחד מתפקידיו הוא להיות ש"ץ ובעל קורא, וזה כולל יו"ט שני של גלויות במקרה שיש מנין, מה לעשות לגבי זה?

אדם שמתפלל לפי מנהג אשכנז, האם צריך בהיותו בשליחות לומר ברכת "ברוך ד' לעולם" הנאמרת אחרי "השכיבנו", או אפשר להמשיך לנהוג כמנהג אשכנז בארץ?

 

תשובה

עיין ב"מראה הבזק" ח"א (תשובה מא; טז 1 במהדורה ראשונה). ונוסיף דברים הנוגעים באופן מיוחד לשאלתך.

א. בענין תפילה וקריאת התורה אמנם שם נכתב: "פשוט שלא יברך על ההלל, ואינו יכול להיות שליח ציבור". ואולם דברים אלה נאמרו בתור הוראה כללית, וכאן המקום להתייחס למצבים מיוחדים, כאשר השליח מארץ ישראל הוא היחיד היודע לעבור לפני התיבה כש"ץ, או שישנם בציבור אנשים שאינם יודעים להתפלל, והם זקוקים לתפילתו כדי שיהיה מי שיוציאם. כפי שנראה משאלותיך, יתכן שהמצב אצלכם הוא כזה.

כאשר המצב בקהילה הוא, שהשחץ מוציא אחרים ידי חובה בתפילתו1, והבעיה היא שמלבד השליח בן ארץ ישראל אין אחר היודע להתפלל כש"ץ ולהוציאם2, או שהבעיה היא שהימנעותו מלהתפלל כש"ץ תהיה ניכרת ומורגשת3 (כגון במקום שרגילים שהחזן הקבוע עובר לפני התיבה בכל יו"ט), כי אז יכול בן ארץ ישראל להתפלל כשליח-ציבור ולהוציאם ידי חובה4.

הוא גם יוכל להצטרף למניין כאשר אין שם אלא תשעה יושבי חו"ל5. אמנם בעניין תפילת לחש (בשחרית מנחה וערבית) נראה שיתפלל כבני ארץ ישראל6.

ב.         בעניין אמירת "ברוך ה' לעולם" בתפילת ערבית, בן ארץ-ישראל הנוהג שלא לאמר "ברוך ה' לעולם" וכו', לא יאמר "ברוך ה' לעולם" וכו' גם בחו"ל7, ופשוט שאם הוא ש"ץ, יאמר כמנהג המקום.

 

________________________________________________

 

[1]           האחרונים הירבו לעסוק בהגדרת המונח "בר חיובא" (שלגביו מתייחס דין עריבות שעל פיו יכול אדם להוציא אחרים ידי חובה) במצבים שונים. גם בנדון דידן מתעוררת השאלה, אם השליח מא"י מוגדר כ"בר חיובא" ביחס לתפילת יו"ט שני של גלויות. ועיין לקמן הע' 4.

2           בכהאי גוונא הוא בתשובת מהר"ם ב"ח, מובאת ב"גינת ורדים" (חלק אורח חיים, כלל א סי' יג), ושם מתיר מהר"ם ב"ח לבן א"י להוציא תושבי חו"ל.

3           משנה בפסחים ריש פרק מקום שנהגו: "נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם, ואל ישנה מפני המחלוקת" .

            ראשונים (עיין רא"ש ור"ן שם) ביארו, שבחומרי מקום שיצא משם הוא חייב מעיקר הדין. בכל זאת סבירא ליה לרבא בגמרא (נד ע"ב), שדווקא כשמדובר בהימנעות ממלאכה (שהוא דבר שאינו מורגש בציבור) נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם. הא לאו הכי, אל ישנה מפני המחלוקת ע"ש. מכאן משמע שכלל זה ש"אל ישנה מפני המחלוקת" דוחה את חומרי מקום שיצא משם, הגם שחייב בהם מעיקר הדין, כשזהו עניין שבפרהסיא. ועיין שו"ת "אגרות משה" (אורח חיים ח"ד סי' קו), שכתב כיוצ"ב בעניין צירוף בן א"י כעשירי למניין ביו"ט שני, "שאם לא נצרפו, אין לך פרסום גדול מזה ועשיית אגודות... דאם היה שייך מפני המחלוקת, אף שהוא לעבור איסור מלאכה דהוא דבר אסור, היה מותר. דגדול השלום... וא"כ אפשר שייך להתיר גם לבן א"י להתפלל מוסף... אפשר שמפני המחלוקת תיקנו שגם לו יתחשב יו"ט... עכ"פ להצטרף לעשרה כשיתפללו כתפילת הציבור בלחש ובחזרת הש"ץ ובנ"כ ודאי מצטרף".

4           כדעת המהר"ם ב"ח הנ"ל, ולא כחולקים שהובאו ב"שערי תשובה" (סי' תצו). עיי"ש שכתב "לכן מי שהוא גברא בר חיובא שהוא חייב במצות בעלמא, מוציא לאחרים... כגון בני א"י או לבני חו"ל". ועיין ב"אמרי בינה" (אורח חיים דיני שבת סי' יא), שיכול בן א"י להוציא לבן חו"ל ידי קידוש ביו"ט שני של גלויות, עיי"ש שכתב בהגדרת "בר חיובא", מה שאין כן בן א"י, אף שדעתו לחזור, מכל מקום בידו להביא את עצמו לידי חיוב, אם יקבע בדעתו שלא יחזור עוד, ויש לומר דבזה כולי עלמא מודים, דהוי בר חיובא במצוה הזאת (ולהגדרה זו, אף לדעת הירושלמי דבן כרך אינו מוציא לבן כפר במקרא מגילה דהוי כאינו מחויב בדבר, מכל מקום בנדון דידן אמנם כן מקרי בר חיובא, כמו שכתב ב"אמרי בינה" שם).

            ועיין גם בהגהות רעק"א (אורח חיים סי' רסז), שנסתפק בהגדרה זו בנדון אחר, ונשאר בצריך עיון לדינא.

            ועיין עוד "מנחת שלמה" לגרש"ז אויערבך (סי' ג), שנשאר בצריך עיון בעניין קידוש ביו"ט שני של גלויות.

5           "אגרות משה" הנ"ל, אך הגרש"ז אויערבך חולק, כמובא בספר "יו"ט שני כהלכתו", (פרק ט הערה ח). ואף לדעתו, לשיטת מהר"ם ב"ח הוא אף יכול להצטרף למניין מדין עריבות, "דגם להצטרף כדי שיהא תפילה במנין, שייך ערבות".

6           "שערי תשובה" הנ"ל בהכרעתו ביחס לבן חו"ל הנמצא בא"י ורוצה להוציא בני א"י ידי חובתם.

7           "אגרות משה" (חלק אורח חיים ח"ב תשובה ק עמ' רצד).

 

 

לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר


site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.