[i]  שו"ע חושן משפט (סי' מב) מובא שמותר לקרוא לאדם בשם מי שגידלו, וה"ה כאן. ועיין "חתם סופר" (אבן העזר סי' עו) ו"מנחת יצחק" (חלק א סי' קלו).

[ii]  שהרי לא ברור, אם השם "לוי" שייך לאביו או לו עצמו, וניתן להסבו על אביו. וכן מוכח מדעת רבי אלעזר ור' חנינא (זבחים קא ע"ב), מובא ברש"י (במדבר כה, יג), "שלא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי", ואע"פ כן הכתוב מכנהו פנחס בן אלעזר הכהן. ושמענו שהדיין הרב שמואל ורנר,  אב"ד בתל-אביב, הכשיר גט שהשם נרשם בו כך, על סמך ראיה זו.

[iii]  שבמקרה זה אין בעלייתו לתורה עדות על היותו לוי. ולדעת הרב נחום אליעזר רבינוביץ, גם בזה יש חשש שיקבע עליו שם לוי, ולכן לדעתו יש להימנע אף מכך.

[iv]  לא מבעיא לדעת "חזון איש" (אבן העזר סי' ג) שנוקט, שהכהנים והלויים בזמן הזה מוחזקים הם, ולכן אל לנו לייחס חזקת לוי למי שאינו לוי, שבזה מקלקלים את החזקה, אלא אפילו לדעת הש"ך (שו"ע חושן משפט סי' שכב ס"ק ט) ועיין שם "פתחי תשובה" (ס"ק ג), שאין לכהנים וללויים בזמן הזה חזקת כשרות, ולכן אין נותנים להם חלה וכו', מסתבר שאל לנו להעניק לאנשים שאינם לויים חזקת לויים. הרי "מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום כדי שיהיה ריחו נודף"?! ובפרט בזמן הזה שבקרוב בעזה"י נגיע למצב שרוב  יושביה עליה, ונתחייב בתרומות ומעשרות מן התורה ונצטרך למצוא כהנים וללויים מיוחסים. ולכן אל לנו לקלקל החזקה, ומה גם שלעניין פדיון הבן אנו נוהגים כ"חזון איש" ופודים את הבכורות ואין חוששין שמא אינו כהן.

[v]  עיין "חתם סופר" (אבן העזר חלק ב סי' קכה) ו"מנחת יצחק" הנ"ל.

[vi]  ועוד יש להוסיף שהאב חייב לדעת, שהמעשה שעשה לא ייעשה, ומן הדין היה לקנוס אותו עצמו, כפי שהיה נהוג בזמנים עברו, ואם כן אל יבקש לו גדולות (עיין ירמיהו מה).

[vii]  כמובן שלראשון יעלה ישראל. עיין בדעת הרב נ"א רבינוביץ בהערה 3.