שנת תשס"ד | שבת פרשת תזריע-מצורע

קדושת ירושלים והמקדש / חלק עשרים ושלושה

התורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)

נסיים את הדיון בנושא קדושת ירושלים והמקדש על פי שיטת מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל בשאלה זו: כבר הוכחנו שבימי דוד הוקדשה ירושלים וכבר הוכחנו שבימי נוב וגבעון (הכוללים גם את תקופת דוד) היה מותר לאכול קדשים קלים בכל מקום (כולל ירושלים) ואם כן קשה מה הוסיפה ההקדשה? ההפך היא רק צמצמה את המקום המותר באכילת קדשים קלים ? (עמוד הימיני סי' א סע' ב ס"ק ו). מתרץ מו"ר כי מן הירושלמי מוכח שדברי התורה "כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק בְּאַחַד שְׁבָטֶיך" (דברים י"ב  יד) מתייחסים לא רק למקום המקדש אלא לעיר ירושלים כולה. לפי זה ההקדשה היא חלק מתהליך של חידוש גדול בעבודת ד'. עד לבחירתה של ירושלים כל המקומות בארץ היו ראויים להקרבה ולאכילת קדשים קלים ועם בחירתה של ירושלים לא רק שכל המקומות נפסלו להקרבה אלא שנפסלו גם לאכילה ומאז אכילת קדשים קלים מותרת רק בתוך חומות ירושלים- השטח שנתקדש. מוכיח זאת מו"ר גם מלשון הכתוב "לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ:כִּי אִם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ" (דברים י"ב יז- יח). הלכה זו מסבירה את דברי הרמב"ם המפוארסמים בעניין ההבדל בין קדושת ירושלים לקדושת כל ארץ ישראל. וז"ל הרמב"ם "ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, ובקדושת שאר א"י לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבוא, לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה, והרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם ואמרו חכמים אע"פ ששמומין בקדושתן הן עומדים אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מן ארץ ישראל, וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה הוא מקודש היום ואע"פ שנלקח הארץ ממנו וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה" (הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טז). לכאורה כל דברי הרמב"ם היו אמורים להיות רק בעניין הר הבית והמקדש אלא שהתורה חידשה שגם לירושלים יש דין של ה"מָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיך" (עמוד הימיני שם ס"ק יא),  שרק בו מותר לאכול קדשים קלים.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר