שנת תשס"ד | שבת פרשת ראה

חידוש הסנהדרין בימנו / חלק שביעי

התורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)

כפי שציינו לפני כמה שבועות התורה מכנה את השופטים=דיינים בכינוי "אלהים" כמה וכמה פעמים, כגון בפרשיית שומרים "אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ: עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ" (שמות כ"ב ז-ח). הגמרא בתחילת מסכת סנהדרין לומדת מכך שצריך דיינים מומחים. ועוד מצאנו שם "מאי סמיכת זקנים? אמר רבי יוחנן: מיסמך סבי (לקרות להם רבי-רש"י). ... אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: בידא ממש סמכין ליה (האם צריך לשים את היד על ראש הנסמך, כמו בלכות קרבנות)? - אמר ליה: סמכין ליה בשמא, קרי ליה רבי, ויהבי ליה רשותא למידן דיני קנסות (דאלהים כתיב (שמות כב), דמשמע דייני מומחין, והיינו סמוכין- רש"י)" (סנהדרין דף יג ע"ב). אם כך לפי רש"י יש חפיפה בין המושגים "מומחה" ו"סמוך". כך גם מפורש ברשי במסכת גיטין "הדיוטות אנן - שאין מומחין אלא סמוכין דמיקרו אלקים דיינין" (דף פח ע"ב). מסביר מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל כי "עיקר מושג מומחה הוא לכאורה גדול ובקי בחכמת התורה" (עמוד הימיני סימן ג סע' ב) ואין חכם כבעל נסיון כמו שמסביר הרא"ש "ועיקר לשון מומחה מנוסה" (סנהדרין פרק א סימן ב). אבל מומחה לבי"ד שהוא הסמוך פירושו שנסיונו וחכמתו עמדו במבחן בית הדין. וכך מסביר הרמב"ם את ההבדל בין מומחה לרבים למומחה לבי"ד "ודע כי עניין מומחה, מוסמך, כלומר שיהא אותו אדם שכבר נבחן ונוסה ונמצא בחכמה גדול ומובהק, אם היה אותו שבחנו ונסהו בית דין הרי הוא נקרא מומחה בית דין, ואם היה שנתפרסמה חכמתו אצל רבים מבני אדם בלי שיסמכוהו בית דין הרי זה נקרא מומחה לרבים" (פירוש המשניות מסכת בכורות פ"ד מ"ג). זוהי גם בעצם ההגדרה של הרמב"ם ביד החזקה "כיצד חכם מופלא שראוי להורות לכל התורה כולה יש לבית דין לסמוך אותו וליתן לו רשות לדון" (סנהדרין פרק ד הלכה ח). לפי זה זה שהתורה נוקטת בכינוי מיוחד זה לדיינים הרי שהצורך בסמוך מומחה איננו "רק בגדר תקנת חכמים או מצוה מן המובחר, אלא הוא מיסוד הדין, שכל דבר שצריך בו "אלקים" היינו מומחה לתורה והיינו שכבר עמד בנסיונות וקושיות ונמצא גדול ומובהק בחכמה ובלי זה לא חל עליו שם "אלקים" כלל" (עמוד הימיני שם). לכן גם רשות לדון באחד מענייני התורה דורשת תנאי זה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר