שנת תשס"ד | שבת פרשת נצבים וילך

לא בשמים היא

נצבים וילך

בפרשתנו מצויה הפרשיה הבאה "(יא) כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:(יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:(יג) וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:(יד) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל')". ננסה להתרכז השבוע בהבנת הביטוי "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא".

רש"י על אתר מסביר "שאלו היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה וללומדה". רש"י כמנהגו מביא את הלקח החינוכי מפסוק זה והוא: אין גבול למאמץ שעליך לעשות כדי להשתדל ללמוד תורה (עיין גם עירוביןנה ע"א). המשנה מלמדת אותנו פן מוסרי אחר הרמוז בביטוי זה : "לא בשמים היא, לא תמצא תורה במי שמגביהים דעתם" (מסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק ה הלכה ה, עירובין שם). במילים אחרות כדי ללמוד תורה היה ענוותן ושפל רוח, לכן התורה נמשלה למים שהולכים תמיד אל המקום הנמוך.

פן אחר לגמרי בהבנת הביטוי מצוי בסוגיית "תנורו של עכנאי". הגמרא מספרת שכאשר נחלקו רבי אליעזר וחכמים בהלכות טהרה ניסה רבי אליעזר להוכיח את צדקת טענותיו בהוכחות מן "השמים", וז"ל הסוגיא " תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה: אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם.... חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. .. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. - מאי לא בשמים היא? - אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול…" (בבא מציעא נט ע"ב). לפי פירוש זה מרגע שירדה תורה ממרומים וניתנה לנו אין להכריע במחלוקת הלכתית, שלא על פי כללי הפסיקה בהסתמך על נבואה או בת קול. כלל זה גם מונע מנביא לקבוע הלכה לדורות או לשנות כהוא זה קוצו של יוד בתורת משה.

אפשר להציע עוד משמעות לביטוי. התורה איננה בשמים, היא ניתנה לאנשים נורמלים, שחיים על פני האדמה. התורה איננה דורשת מהאדם דרישות שאינן עולות בקנה אחד עם כלל זה. לכן התורה לא תדרוש ממקיימיה לשנות מ"אורח כל ארעה" כתנאי לקיום ושמירת מצוות התורה. לכן לא תדרוש התורה סגפנות או התבודדות או פרישה מחיי העולם הזה. התורה כן דורשת התקדשות והטהרות בתוך מסגרת החיים הנורמלית. הגדיל לעשות הרלב"ג שסייג את הדברים וקבע "הנה דרכי התורה הם דרכים שינעמו וימתקו מאד לאדם כי לא העמיסה על האדם שום מעמס יקשה לו אבל כל מה שבה מן המצות והאזהרות הם דברים ערבים ורצויים בעצמותם לא כנימוסי הגוים שהיו מעמיסים בהם דברים קשים גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם וכל נתיבות התורה הם שלום לגוף לנפש כמו שהתבאר מדברינו בדברי התורה כי כלם ישירו אל בריאות הגוף ובריאות הנפש הנה התורה היא עץ חיים לאשר הם מחזיקים בה לשמור ולעשות ולחקור בעניניה ובאופן החכמה אשר יישירו אליה" (משלי ג' יז).

אם כך התורה היא תורת חיים למהלכים על פני האדמה "אמת מארץ תצמח" ו"לא בשמים היא". 

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר