English | Francais

Search


שנת תשס"ד | שבת פרשת מטות מסעי

מסחר באינטרנט ושמירת השבת

שו"ת במראה הבזק"



 (מתוך ח"ה)

 

מסחר באינטרנט ושמירת השבת

ג. שכר שבת

חז"ל אסרו לקחת "שכר עבודת שבת" אפילו ביצוע על מלאכה המותרת[i], ויש פוסקים שכתבו דהוא הדין שאסור לקחת שכר על השכרת כליו וחפציו בשבת[ii], וכן נפסק בשו"ע[iii].

יש לדון, אם יש משום "שכר שבת" בנטילת תשלום עבור שירותים המסופקים באינטרנט, גם בשבת, או עבור קניית חפץ שהוזמן בשבת באתר מסחרי פתוח.

נראה שאם מדובר בתשלום חודשי/שנתי קבוע עבור הזכות להיכנס לאתר בכל זמן, ודאי שאין בעיה, מכיוון שזה נחשב כשכר שבת בהבלעה, שמותר[iv]. וכן הוא באשר לתשלום על קניית חפץ שהוזמן באינטרנט בשבת, ודאי שאין בו משום שכר שבת[v].

 

אך תשלום חד-פעמי בעבור אספקת מידע, צפייה בסרט, שמיעת מוזיקה וכדומה אכן אסור, מפני שהוא דומה לתשלום שכר בעבור השכרת כלים בשבת, וכנ"ל, וכך הדין גם  לגבי בעל שוק וירטואלי הנוטל אחוזים מכל עיסקה שמתבצעות בו[vi]. לכן מותר להפעיל את האתר רק בשותפות יום כנגד יום עם שותף גוי[vii], ורק בשעת דחק והפסד גדול יש על מי לסמוך גם למי שנוטל את האחוזים ללא שותפות עם גוי[viii].



[i]  תוספתא שבת (פי"ח הל' טז), בבא מציעא (נח ע"א).

[ii]  רא"ש (פ"ק דע"ז סי' כה), טור (או"ח סי' רמג).

[iii]  שו"ע אורח חיים (רמו סעיף א).

[iv]  שם (סי' שו, ד, וסי' רמו, א). במקרים רבים ישנה הבלעה גם כשהתשלום הוא חד-פעמי, שכן המזמין משלם גם על משלוח החפץ הנקנה ועל אחזקת האתר ועוד.

[v]  ודאי שאין שום בעיה אם החפץ מסופק ביום חול, ואפילו אם היה מסופק בשבת, נראה דשרי, כי ה"נודע ביהודה" (אורח חיים סו"ס כו) כתב שוודאי מי שלוקח בשבת חפץ מחברו  (באופן המותר, דהיינו שאין מדברים בשבת על המחיר), חייב לפרוע לו בחול, ואין בכך משום שכר שבת. ובדבריו השתמש ה"מנחת יצחק" להתיר את התשלום המתקבל בשבת במכונה אוטומטית למכירת אוכל.

[vi] בכל הדוגמאות הנ"ל לא מדובר בקניית חפץ, שבה התשלום הוא עבור החפץ הנקנה, ואין בה משום שכר שבת (כמבואר לעיל ב"נודע ביהודה" וב"מנחת יצחק" הנ"ל), אלא בתשלום בעבור שירות (עבודה) שנותן האתר, וזה דומה ממש לשכירת כלים.

[vii]  עיין לקמן.

[viii]  בשו"ת מהרש"ג (חלק א אורח חיים סי' סה) התיר ליטול "שכר שבת" באחוזים ממכונת דישה המושכרת לגויים בשבתות, על סמך שני נימוקים השייכים גם בנדון דידן [ ונימוק נוסף שלא שייך]. (א) הוא מוכיח שלשיטת רמב"ם אין כלל של שכר שבת בהשכרת כלים, אלא רק בעבודה של אדם; (ב) הוא מחדש שאיסור שכר שבת הוא רק במי שנוטל שכר לפי זמן, והוא נוטל גם על יום השבת או חלק ממנה ולא בתשלום בקבלנות.  וב"ציץ אליעזר" (ח"ז סי' פח) הביא סברה זו וצירף גם אותה להיתר. אמנם עיין ב"שמירת שבת כהלכתה" (פ' כח סע' סה) בשם הגרש"ז אויערבך לגבי תשלום דמי-כניסה בערב שבת לגן חיות, שמשמע שם בפשטות שלא סובר סברה זו.  מכיון ששם צרף המהרש"ג עוד  נימוק שלא שייך לעניננו, וכן נראה מסוף דבריו שכתב כן רק ללמד זכות על "פרנסת אחינו בני ישראל בגלות המר הזה", נראה שלכתחילה ראוי שלא ליטול שכר זה. במקום הפסד גדול יש לצרף דברי ה"ביאור הלכה" (סי' רמד סעיף ו בשם התוס') שהתיר ליהנות משכר שבת במקום הפסד גדול. בשו"ת "משנה הלכות" (ח"ד סי' לב-לג) כתב להתיר נטילת תשלום שכר שבת לבעלי מכונת-כביסה אוטומטית המוצבת ברשות גויים, ונימוקו - שבמקום שהבעלים אינם מעונינים, שישתמשו בכליו דוקא בשבת, אלא שהגוי נוהג כך מדעתו, אין שייך שכר שבת, "דאדעתא  דנפשיה קא עביד", ויש לדחות דבריו מסברא ומה גם שדבריו נסתרים ממה שכתב מרן המחבר (שו"ע "אורח חיים" סי' רמה סעיף ו), "אם אפו אינם יהודים בתנורו של ישראל בשבת על כרחו, ונתנו לו פת בשכר התנור, אסור ליהנות ממנו". 

 

 

לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר
site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.