שנת תשס"ט | שבת פרשת ויקרא

כשרותו של חזן המשמש בבית כנסת קונסרבטיבי

שו"ת במראה הבזק

א. אדם שאיננו מאמין בעיקרי האמונה פסול מלשמש כחזן בכל מקרה, אפילו באופן ארעי ואפילו בדיעבד. אם הוא עובר לפני התיבה אין יוצאים ידי חובה על-ידו בשום דבר, ואין לענות אחריו אמן¹.

ב.  בעניין מי שמאמין בעקרי האמונה ושומר מצוות אך עובד לפרנסתו כחזן בבית כנסת קונסרבטיבי, יש לחלק.

1.  אם בעבודתו בבית הכנסת הקונסרבטיבי אין הוא עובר עברות (כגון שתמיד יש מניין של גברים, ואין שינויים אסורים בתפילה, ובמיוחד אם עבודתו שם היא לצורך קירוב רחוקים), הוא יכול לשמש כחזן בשעת הצורך גם בבית כנסת אורתודוקסי.

2.   אם בעבודתו בבית הכנסת הקונסרבטיבי הוא עובר עברות, אין למנותו לכתחילה לחזן בבית כנסת אורתודוקסי גם באופן חד-פעמי². בדיעבד יוצאים ידי חובה בתפילתו, ומותר לענות אמן על ברכותיו³.

 3. למרות האמור בסעיף 2, אם נראה לרב שיש לאפשר לאדם זה לשמש כחזן באופן חד-פעמי כדי להחזיר אותו בתשובה או למנוע התרחקות נוספת שלו מהיהדות וכדומה (כגון ב"יארצייט", או כשכבר סוכם ופורסם שהוא ישמש כחזן וביטול הדבר יפגע בו וירחיק אותו), יש להביא שיקולים אלה בחשבון ולהתיר, והחכם עיניו בראשו⁴.

ג. כל האמור צריך להיות כפוף לתנאים הסובייקטיבים שיש בקהילה מסויימת. שיקול מרכזי בהחלטתו של הרב צריך להיות שלא תיווצר על-ידי כך לגיטימציה בציבור או בעיני החזן עצמו למעשיו או להשקפותיה של התנועה הקונסרבטיבית בכלל⁵.

_________________________________________________

[1]   עיין לדוגמה ב"אגרות משה" (או"ח ב סי' נ) לגבי כיבוד "רב" רפורמי או קונסרבטיבי בברכה באירוע. הגר"מ פיינשטיין פוסק כי מי שמחזיק בהשקפותיהם של הרפורמים או הקונסרבטיבים אין ברכותיו ברכות כלל, הוא אינו מוציא את השומעים ואין לענות אחריו אמן. וכן ביאר שוב (ג סי' כא) שהללו גרועים מסתם עוברי עברות, שכן הם "כופרין ממש ומומרין להכעיס ומסיתים ומדיחים", ועל כן "אין ברכתם כלום". עיין עוד לקמן בסוף הערה 4, וכן לקמן בתשובה כה.

2   לכתחילה אין למנות לחזן אלא "הגון... ריקן מעבירות ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו... הטוב שבציבור בחכמה ובמעשים טובים..." (שו"ע ורמ"א, או"ח סי' נג סע' ד). ועיין עוד בשו"ת "במראה הבזק" (ג תשובה ו). משמע בשו"ע וכן ב"במראה הבזק" (שם הערה 2) שכן הדין גם באופן חד-פעמי.

מי שמשמש כחזן בבית כנסת רפורמי או קונסרבטיבי, יש אף נימוק נוסף לאסור עליו לשמש כחזן, על-פי האמור במשנה במנחות (קט ע"א): "כהנים ששימשו בבית חוניו (אף שאין זו עבודה זרה) לא ישמשו במקדש, ואין צריך לומר לדבר אחר (=כהנים ששימשו לעבודה זרה), שנאמר 'אך לא יעלו כהני הבמות'" ועיין שם בגמרא, ברש"י ובתוספות.

התפילה עומדת במקום הקרבנות, ובית כנסת הוא "מקדש מעט". החזן הוא שליח הציבור להתפלל בעבורם, בדומה לכהן, שהוא שליח הציבור להקרבת הקרבנות. ניתן ללמוד מכך שאין ראוי שמי ששימש (וקל וחומר כשעדיין משמש) כחזן בבית כנסת קונסרבטיבי ישמש כחזן בבית כנסת.

כמו כן, יש צורך למנוע מצב שיתפרש כמתן לגיטימציה לתנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות ולמילוי תפקידים אצלן, ולו גם לצרכי פרנסה וכדומה.

בנושא זה (הדמיון לכהנים ששמשו בבית חוניו, והצורך בהרחקה מתנועות אלה) עיין עוד בשו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סימן יט), "ערוגות הבושם" (או"ח סימנים טו ו-כ) ו"אפרקסתא דעניא" (א סי' קכ) וכן "אגרות משה" (או"ח ג סי' יג).

3   כיוון שאינו אפיקורוס, והעובדה שאדם עובר עברה אינה מוציאה את ברכותיו מכלל ברכה, ו"ישראל אף-על-פי שחטא – ישראל הוא".

לגבי מחלל שבת במזיד בפרהסיא ישנה בעיה, שהרי מעיקר הדין דינו כמומר לכל התורה, כעובד עבודה זרה וכגוי לכל דבר (חולין ה ע"א ורמב"ם שבת פרק ל הל' טו). עם זאת, בשעת הדחק יש פוסקים שהקלו בזמן הזה לצרף גם מחלל שבת בפרהסיא למניין, ובמקרים מסוימים אף לאפשר לו לשמש כחזן. ראה עוד בעניין זה בשו"ת "במראה הבזק" (א תשובה ז סע' ב, ובעיקר ג תשובה ו ובמקורות המצוינים שם בהערות 2 ו-5). עוד עיין במאמרו של הרב יוסף כרמל בנושא "צירוף עוברי עברה למניין ושאר כיבודים" (בתוך "שרידים" יח). בהגדרת "מחלל שבת בפרהסיא" עיין גם ב"משנה ברורה" (שו"ע או"ח סי' שפה ס"ק ו)

4   כיון שבדיעבד יוצאים ידי חובה בתפילה של חזן כזה, וכמו שהעלינו בהערה 3, יש מקום להקל בשעת הצורך אף לכתחילה. כמו כן, לגבי ההשוואה לכהנים ששימשו בבית חוניו, אין כאן איסור גמור מעיקר הדין אלא רק דבר שאינו ראוי, שהרי אין מדובר בכהנים, מקדש וקרבנות ממש, וראה בהמשך מקורות שהזכירו סברה זו (שם – לגבי אדם כזה שעשה תשובה).

לאור הנ"ל, נראה שהדבר מסור לשיקול דעתו של הרב במקום, שידון בכל מקרה לגופו תוך בחינת הצורך הספציפי להקל מול האיסור לכתחילה הנ"ל ומול החשיבות שבהרחקה מתנועות אלה, ויכריע לגופו של עניין. ועיין עוד ב"במראה הבזק" הנ"ל (א תשובה ז, ג תשובה ו, וכן תשובות ה, ח ובמקורות המצוינים בהם).

יש להעיר כי המצב שבו היה הגר"מ פיינשטיין, שנלחם בתנועות אלה על עתיד היהדות, השתנה (מבחינת כוח המשיכה שלהן כלפי יהודים אחרים), וכיום יש לעשות כל מאמץ להצילם מן ההתבוללות.

5   נקודה נוספת שיש להעיר לגביה: אם אדם כזה הפסיק לשמש כחזן אצל הקונסרבטיבים ועשה תשובה, יש להקל ולמנותו אפילו לחזן קבוע, אם הציבור רוצה בכך, חוץ מאשר בימים נוראים או אם גוזרים תענית ציבור בגלל צרה כלשהי.

בדיעבד, אם כבר מינו אדם כזה (שעשה תשובה) לחזן, ואפילו בימים הנוראים, אין להעבירו מתפקידו.

למרות האמור בריש הערה 2, פוסקים רבים דנו בבעל עברות שחזר בתשובה והקלו להתיר לו לשמש כחזן – עיין בשו"ת רא"ם (סי' פח), ב"תורת אמת" למהר"א ששון (סי' קנז) ובשו"ת מהר"ש הלוי (יו"ד סי' כח) שדנו בדינו של אדם שעבד עבודה זרה (מומר) ששב בתשובה, ומסקנתם להקל – מלבד בתעניות שגוזרים על הציבור ובימים הנוראים. ועיין גם ב"מגן אברהם" (סי' נג ס"ק ח), שהביא דבריהם ומשמע שפסק כך להלכה (והביא שם גם משו"ת מהרש"ל ועוד, אך שם מדובר במי שעבר עברות אחרות ולא עבודה זרה, וייתכן שמי ששימש כחזן וכדומה במקום של מי שאינם מאמינים בעיקרי האמונה – חמור יותר לעניין זה). וכן עיין שם ב"עטרת זקנים", "באר היטב" (ס"ק ז) וב"פרי מגדים" ("אשל אברהם" ח).

"משנה ברורה" דן בעניין (שם ס"ק יד וטז, ובעיקר בס"ק כב) וגם מדבריו נראה שלהלכה יש להקל אם חזר בתשובה, מלבד בתעניות הנ"ל ובימים נוראים. עיין גם במהר"ם שיק שצוין בהערה הקודמת, שמחמיר במינוי בעל תפקיד בקהילות רפורמיות לחזן, אפילו עשה תשובה, ומדגיש במיוחד שאסור למנותו לחזן בימים נוראים. לעומתו, "אגרות משה" (או"ח ג סי' יג) מתיר לאדם כזה שעשה תשובה לשמש כחזן.

לעניין האמור, שבדיעבד בכל מקרה אין להעביר בעל תשובה מתפקידו כחזן, "מגן אברהם" (סי' נ"ג סק"ז) ו"באר היטב" (סי' נג ס"ק ז) ו"משנה ברורה" (שם ס"ק טו).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר