שנת תשס"ט |שבת פרשת חקת

פרשת השבוע: אין קיצורי דרך

חכמים קבעו את קריאת סיפור הצלת הגלעד בידי יפתח, כהפטרת פרשת חוקת. הקשר בין הפרשה וההפטרה ברור. פרשת חוקת מבארת כיצד "טהרו עמון ומואב בסיחון", כלומר, כיצד הכשירו כיבושי סיחון בארץ עמון ומואב את הקרקע ללקיחתה בידי ישראל מידי סיחון.

ההפטרה מבארת כיצד ניסה לערער על כך נחש העמוני וכיצד משיב לו יפתח הגלעדי "דברים כדרבנות". וז"ל של יפתח:

"וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר יִפְתָּח לֹא לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אֶרֶץ מוֹאָב וְאֶת אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן: כִּי בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד יַם סוּף וַיָּבֹא קָדֵשָׁה: וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר אֶעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּקָדֵשׁ: וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר וַיָּסָב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת אֶרֶץ מוֹאָב וַיָּבֹא מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן וְלֹא בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב:   וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצְךָ עַד מְקוֹמִי:   וְלֹא הֶאֱמִין סִיחוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחוֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל:   וַיִּתֵּן יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת סִיחוֹן וְאֶת כָּל עַמּוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּירַשׁ יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא:  וַיִּירְשׁוּ אֵת כָּל גְּבוּל הָאֱמֹרִי מֵאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק וּמִן הַמִּדְבָּר וְעַד הַיַּרְדֵּן:   וְעַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹרִישׁ אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּירָשֶׁנּוּ:"  (שופטים יא טו-כג)

ננסה השבוע להאיר את הסוגיה באור נוסף.

נתחיל בשאלה, מדוע הכניס יפתח לנאומו גם את הסיפור על מלך אדום? הרי אין קשר בין המלחמה בסיחון, לאי המלחמה באדום ואין כל קשר בין כיבוש החלקים שכבש סיחון מעמון ומואב, לבין אי כיבוש ארץ אדום!

בפרשת חוקת, בהקשר לאי כיבוש ארץ אדום והצורך לסבב את הדרך אל ארץ ישראל, התורה משתמשת בביטוי מיוחד:

"וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ" (במדבר כ"א ד).

גם בהקדמה לפרשת יפתח נוקט הכתוב באותו ביטוי אלא ששם נלאו הפרשנים לבארו- "וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל" (שם י' טז). ביטוי זה קשה להולמו לא רק בגלל בעיות הגשמה אלא גם בגלל בעיות פרשנות.

הכתוב בספר שופטים מביא את העובדות הבאות:

א. "וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת...".

ב. " וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּבְיַד בְּנֵי עַמּוֹן: וַיִּרְעֲצוּ וַיְרֹצְצוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁנָה הַהִיא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה..."  

ג. "וַיִּזְעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר חָטָאנוּ לָךְ ... וַיָּסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִקִּרְבָּם וַיַּעַבְדוּ אֶת יְקֹוָק".

לכאורה סוף טוב והכל טוב. אבל הכתוב מסכם "וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל" והשאלה הגדולה היא מדוע?

מיד אחר כך ממשיך הכתוב:

"וַיִּצָּעֲקוּ בְּנֵי עַמּוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְעָד וַיֵּאָסְפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּמִּצְפָּה: וַיֹּאמְרוּ הָעָם שָׂרֵי גִלְעָד אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יָחֵל לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן יִהְיֶה לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד".

עכשיו מתעורר הצורך בהזעקת יפתח הגלעדי - בן האשה הזונה - שחז"ל הגדירוהו כגרופית של שקמה. מה פשר הענין? והרי עם ישראל חזר בתשובה מבחינה דתית?

ננסה לענות על כל השאלות בעזרת עקרון אחד. התשובה אל ד' כוללת את תשובת הפרט הדתית, המחייבת אותו בעזיבת העבודה הזרה ובדבקות בעבודת ד'. יראת שמים ואהבת תורה, הם ורק הם הדרך לתשובת היחיד. אבל, התשובה הכללית כוללת בתוכה גם את החזרה אל ארץ ישראל.

הרא"יה בסוף "אורות התשובה" כבר קבע שאין להפריד בין הדבקים. בדרך אל המצב האידאלי כנראה שגם יראי ד' זקוקים לתזכורת של רחוקים וריקים, לצורך בחזרה לדבקות בארץ ישראל. נפש העם במדבר קצרה, כי הדרך לארץ ישראל התארכה והמחיר עבור ההגעה לארץ ישראל נראה להם גבוה מדי.

גם בתקופת השופטים חלק מהעם התייאש מארץ ישראל, המאבק נראה להם ארוך ומתיש. לכן משתמש הכתוב באותו ביטוי "וַתִּקְצַר". מי שנבחר ללמד את העם שאסור להתיאש מהדרך הארוכה של "ארץ ישראל נקנית ביסורין", היה דווקא יפתח הגלעדי וחבורת ריקים.

המעניין הוא, שגם בדורות האחרונים נזקקו שלומי אמוני ישראל, לעיתונאי ריק מתורה ומתבולל,

שיזכיר להם כי אין חזרה בתשובה שלימה ללא חזרה אל ארץ ישראל.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר