שנת תש"ע | שבת פרשת נח

חמדת הדף היומי: הרחבת בית (ס עמוד א)

ל' תשרי - ו' חשון, בבא בתרא נח-סד

לע"נ סבתנו מלכה טויבע בת הרב יעקב לייב

לפנים היה מקובל לגור במבנה שכלל כמה בתים פתוחים לחצר אחת. החצר הייתה משותפת בין בעלי הבתים השונים והייתה משמשת אותם לצרכים רבים. עקב כך, התעוררה השאלה האם אדם רשאי להרחיב את ביתו באופן שיוכלו לגור בו אנשים נוספים ללא הסכמת שכניו, או שמא הם יכולים לטעון שאינם רוצים שיתרבו המשתמשים בחצר?

בדפי הדף היומי של השבוע למדנו במשנה (נט עמוד ב) כי אם אחד מהשותפים בחצר קנה בית הפתוח לחצר סמוכה, הוא אינו רשאי לפתוח בית זה לחצר. הגמרא (ס עמוד א) מסבירה שהטעם הוא כיון שהשכנים טוענים שהוא "מרבה עליהן את הדרך"- הוא מגדיל את כמות הנכנסים והיוצאים  דרך החצר. הגמרא מקשה על כך מהמשך המשנה בה מבואר שאדם רשאי להוסיף חדר או עלייה לביתו, והרי אף כאן לכאורה הוא מגדיל את כמות הדיירים. בהבנת תירוץ הגמרא לשאלה זו נחלקו הראשונים, נציין את השיטות העיקריות.

לדעת הרשב"ם (שם,ד"ה ומאי) כל תוספת בניין אסורה כיוון שהיא מביאה להוספת דיירים. אולם אם אדם לא מוסיף במבנה אלא רק משנה  את החלוקה הפנימית בתוך ביתו, כגון שהוא מחלק חדר לשניים, הוא רשאי, אע"פ שגם בכך מתווספים דיירים, כיוון שבתוך מסגרת הבית הקיימת הוא רשאי להוסיף דיירים כרצונו. רק על תוספת בניין יכולים השכנים לעכב.

לדעת הרמב"ן (נט עמוד ב ד"ה מתני') מותר להוסיף בבניין ואפילו לחבר בית מחצר אחרת לביתו כל שאין לתוספת פתח עצמאי לחצר. הסיבה לכך היא שאם יש לבניין הנוסף פתח עצמאי לחצר, סביר להניח שהוא ישכיר בניין זה לאחרים ויגדיל את המשתמשים בחצר. אך אם התוספת היא  פתוחה רק לתוך ביתו לא סביר שהוא ישכיר אותה לאחרים וממילא לא יתווספו דיירים.

הטור (חו"מ סימן קנד) מפרש את דעת הרא"ש כדרך ביניים בין הרשב"ם לרמב"ן. ניתן להרחיב את הבית על ידי הוספת חדר או עלייה כדברי הרמב"ן, אך לחבר בית מחצר אחרת לביתו אסור. כנראה שהסברא היא שאם יש לאדם בית בחצר ההנחה היא שיש לו רשות להגדיל את ביתו, אך להוסיף בית מחצר אחרת לחצר זו, אין לו רשות.

עוד נחלקו הראשונים מה הדין אם אדם רוצה להוסיף דיירים בביתו ללא תוספת בניין. לדעת הרמב"ם (שכנים ה, ט) גם כאן השכנים יכולים לעכב עליו. אולם הראב"ד (בהשגות שם) ועוד הרבה ראשונים (הרשב"ם שהובא לעיל ועוד) חולקים וסוברים שכל שאין אדם מוסיף בבניין, יש לו הזכות להוסיף דיירים בתוך ביתו. ה"מגיד משנה" מסביר שאף לדעת הרמב"ם, אם הדיירים הנוספים סמוכים על שולחנו, הם נחשבים חלק ממשפחתו ואי אפשר למנוע ממנו להכניס אותם לתוך ביתו.

סיכום ופסיקה:

השולחן ערוך (חו"מ קנד, א) פסק כדעת הרמב"ן שאדם רשאי להרחיב את ביתו ואפילו לחבר לביתו בית מחצר אחרת כל שאין לתוספת פתח עצמאי לחצר. הרמ"א הביא את דעת הרא"ש שאסור לחבר בית מחצר אחרת. עוד פסק השולחן ערוך (שם, ב) כדעת הרמב"ם שגם על הוספת דיירים יכולים השכנים לעכב, אך הרמ"א פסק כדעת הרבה ראשונים שכל שאין אדם מוסיף בבניין הוא רשאי להוסיף דיירים. 

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר