שנת תש"ע | שבת פרשת לך לך

חמדת הדף היומי: טוענים ליתומים (ע עמוד ב)

ז' - יג' חשון, בבא בתרא סה-עא

לע"נ סבתנו מלכה טויבע בת הרב יעקב לייב

ישנם מצבים בהם הנתבע אין לו יכולת להשיב על טענות התובע. אחד המקרים הנפוצים הוא כאשר אדם מת, ובא אדם ותובע את היורשים בטענה שהמוריש היה חייב לו כסף, והוא רוצה לגבות את החוב מהירושה. אילו המוריש היה חי, יתכן שהיה משיב על טענות התובע. אך היורשים אינם יודעים מהעניין ואין להם יכולת להתגונן. במקרה כזה, הגמרא אומרת שטוענים ליתומים- כלומר, בית הדין טוען עבור היורשים מה שהמוריש היה יכול לטעון אילו היה חי.

השבוע בדפי הדף היומי, הגמרא (ע עמוד ב) דנה במקרה שכזה. הנדון הוא אדם שהפקידו אצלו סכום כסף והוא מת. המפקיד תובע מהיורשים את סכום הפיקדון ומביא ראייה על כך שהפקיד אצל מורישם סכום זה. הגמרא אומרת, שכיון שאילו הנפקד היה חי הוא היה יכול לטעון שהוא כבר החזיר את הפיקדון למפקיד והיה נאמן בכך, גם עתה בית הדין טוען עבור היורשים שמורישם כבר החזיר את הפיקדון למפקיד.

הראשונים דנו במקרה שישנה הוכחה שהנפקד לא החזיר את הפיקדון למפקיד. לכאורה, גם במקרה זה, אילו הנפקד היה חי, הוא היה יכול לטעון שהפיקדון אבד ממנו באונס ולהיפטר מתביעת הפיקדון. אם כן, נשאלת השאלה אם בית הדין יטען ליורשים שהפיקדון נאנס מידי הנפקד?

לדעת בעלי התוספות (ד"ה מ"ד) בית הדין לא יטען עבור היורשים שהפיקדון נאנס מידי מורישם. הסיבה לכך היא, שאין זה שכיח שפיקדון יאבד באונס. בית הדין טוען עבור יורשים רק טענות שכיחות. שהפיקדון הוחזר למפקיד זהו דבר שכיח, לכן בית הדין טוענים זאת עבורם. אך שהפיקדון אבד באונס זה אינו שכיח ואין בית הדין טוענים זאת עבור היורשים. רק אם הנפקד לפנינו והוא טוען זאת אז מקבלים את טענתו.

הרמב"ן (מלחמות ד' דף לז עמוד א בדפי הרי"ף) חולק על בעלי התוספות. לדעתו כל טענה שהמוריש היה יכול לטעון, טוענים עבור היורשים, אפילו אם אינה שכיחה. לכן, לדעתו, גם אם יש הוכחה שהפיקדון לא הוחזר, עדיין בית הדין יטען עבור היורשים שהפיקדון נאנס מידי מורישם.

סיכום ופסיקה:

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר