שנת תש"ע | שבת פרשת שמות

פרשת השבוע: למה לסתום אם אפשר לפרש?

סיפור הולדתו של משה כתוב בצורה סתומה:

"וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי" (שמות ב' א).

התורה סותמת ואינה מפרשת מי הדמויות הפועלות כאן. נשאלת השאלה, למה?

הגמרא במסכת סוטה עונה בדרך הבאה: לא מסופר כאן על חתונתם על עמרם ויוכבד. סיפור זה מופיע בפרשת וארא,

שם כתוב:

"וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה" (ו' כ).

הכתוב בפרשתנו רוצה ללמד אותנו כי עמרם היה גדול הדור לכן נקט הכתוב לשון "אִישׁ". כמפורש בזוהר חדש:

"בכל מקום שנאמר איש צדיק גדול הוא בדורו שיוכל לעמוד על עצמו ועל אחרים" (רות ל ע"א).

ההליכה היא בעצת בתו וההקשר הוא פרישתו של עמרם מיוכבד ותיקון הענין. וז"ל הסוגיא:

"וילך איש מבית לוי - להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו. תנא: עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשוא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות! פרעה לא גזר אלא בעוה"ז, ואתה בעוה"ז ולעוה"ב! פרעה הרשע, ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת ... עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן" (יב ע"ב).

בעל הכלי יקר רוצה לדייק גישה זו מן הכתובים, וז"ל: 

"ונראה שלמד זה ממה שנאמר וילך איש, ולא פירש מאין הלך ולהיכן הלך. גם מבית לוי, הוה ליה לומר וילך איש לוי. אלא לפי שמצינו לשון הליכה בגירושין שנאמר "והלכה והיתה לאיש אחר". והאשה נקראת בית, ולוי לשון חיבור איש לאשה כמו הפעם ילוה אישי אלי , לכך אמר וילך איש מבית לוי שהלך לו מן ביתו דהיינו אשתו ומן החיבור אשר נתלוה לה, ואחר כך חזר ויקח את בת לוי, עשה בה ליקוחין שניים".

הזוהר על פרשת שמות ובעקבותיו האברבנאל טוענים שהכתוב בא ללמדנו שהייתה כאן התערבות אלקית ויוזמה מן השמים ולא זיווג אנושי רגיל. וז"ל הזוהר:

"וילך איש, רבי אבהו אמר וילך איש זה גבריאל ... שהלך הוא והחזירה לעמרם, רבי יהודה אמר עמרם ממש היה ולא נזכר שמו מפני שהליכה זו לא היתה ממנו להזדווג לאשתו אלא מלמעלה" (דף יט ע"א).

וז"ל האברבנאל:

"כוונה התורה האלהית להודיע שנישואי עמרם עם יוכבד היו בגזרת עירין ובמימר קדישין לפי שהיא היתה דודתו של עמרם וכפי השכל המדיני לא היה דבר הגון שישא אדם את דודתו ... אלא שלוי היה מודרך ומיושר מן השמים לעשות את המעשה הזה עם כל זרותו. ומפני זה אמרה תורה וילך איש שתאר ענין זה בהליכה להיותו דבר זר ומתמיה".

לעומת זאת בהמשך דבריו מסביר האברבנאל, בכיוון הפוך:

"וביארה התורה גם כן שהיו שניהם איש ואשתו מבית לוי ממשפחתו ומבית אביו להודיע שהיו שניהם עמרם ויוכבד ממזג אחד וטבע אחד שוים ודומים שהוא תכלית ההצלחה בנשואין".

בזוהר (שם) מצאנו עוד כיוון. וז"ל:

"מאי טעמא לא נזכר שמו, רבי יהודה אמר בשם רבי אבהו מפני שבצנעא הלך ובצנעא חזר לאשתו כדי שלא יכירו בו... ויקח את בת לוי אף היא בצנעא חזרה ולא נזכרה שמה".

בהמשך לדברינו על פרשת שמות תשס"ה (לינק) ובמאמרי  "אות ומופת בגאולת ישראל" המופיע בקובץ "חמדת הארץ" חלק ב' (דף 179). נתרץ בכיוון חדש ונאמר כי גם סגנון כתיבה זה, רומז לכך כי המתואר בפרק ו', הוא סיפור יציאת מצרים הראשון וממילא ברור מי הוא האיש מבית לוי בפרקנו שלקח את בת לוי, עיינו שם.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר