שנת תש"ע | שבת פרשת בלק

פרשת השבוע: מיהו ש"תְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ"?

בפרשת בלק שנת תשס"ט, עסקנו בהיבטיו של הפסוק: "יְקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" (במדבר כ"ג כא).

השנה ננסה להאיר פסוק זה מכיוונים נוספים / אקטואליים.

איננו יכולים להתעלם מהשבר העמוק שנחשף בימים האחרונים בין מי שמוכן להכיר אך ורק בסמכות רבותיו ובין מי שמפנים כי לא ניתן להיות אזרח במדינה בלי להיות כפוף לחוקיה. (את שאלת האפליה העדתית נשאיר להזדמנות אחרת).

פירוש הביטוי: "ּתְרוּעַת"?  וזהות ה"מֶלֶךְ"?  הטרידו את חז"ל ואת הפרשנים.  ננסה להבין מהי המחלוקת העקרונית בין הפירושים.

בגמרא במסכת ראש השנה מובא:

"מלכות שיש עמו תרועה, כגון "יְקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" - אומרה עם המלכיות ואומרה עם השופרות, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינו אומרה אלא עם המלכיות בלבד. תרועה שאין עמה לא כלום, כגון " יום תרועה יהיה לכם" - אומרה עם השופרות, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינו אומרה כל עיקר"

                                                                                 (דף לב ע"ב)

במה חולקים רבי יהודה ורבי יוסי?

בעל ה"נודע ביהודה", רבה של פראג, רבי יחזקאל לנדאו, בספרו "צל"ח" (שם), מסביר:

"ולכאורה יש לומר דר' יוסי ור' יהודה פליגי בזה, דר' יוסי סובר דהאי ותרועת מלך הוא תרועה ממש, לכך ס"ל דאומרה גם עם השופרות, ור' יהודה סובר כתרגום אונקלוס דהאי ותרועת מלך בו הוא לשון חיבה, דאין לו שייכות כלל לתקיעות שופר, ולכך אינו אומרה עם השופרות".

לדעתו המחלוקת היא בפירוש המילה "ּתְרוּעַת". לפי רבי יהודה תרועה מלשון רעות ואחוה ולפי רבי יוסי מלשון תקיעה.

אם נמשיך בדרכו, ר' יוסי ור' יהודה חולקים גם בשאלה מי הוא ה"מֶלֶךְ"?

לפי רבי יוסי המלך הוא הקב"ה, לפי רבי יהודה המלך הוא המנהיג האנושי של עם ישראל, המוציא אותם למלחמה.

לשני הפירושים תימוכין ממקורות חזלי"ם אחרים.

אונקלוס מתרגם: "ושכינת מלכהון ביניהון", לעומתו במדרש מובא:

"ה' אלהיו עמו אמר לו בלק הואיל ואינך יכול ליגע בהן מפני שמשה משמשן ראה זה שעומד אחריו מה יהיה, אמר לו אף הוא (יהושע) קשה כמותו ותרועת מלך בו תוקע ומריע ומפיל חומה".

לפי אונקלוס המלך הוא הקב"ה.    

לפי המדרש, המלכים הם משה ויהושע.

יתכן מאוד ויש כאן מחלוקת עקרונית, מהו המצב האידאלי?

לפי שיטה ראשונה, מצב שבו הקב"ה הוא המנהיג של עם ישראל, הנהגתו ישירה באמצעות השכנת השכינה. לפי גישה רוחנית זו אין מקום למלכות אדם, אין ישות מדינית. אין תרועה מלכותית ואין תרועה נשיאותית (התרועה הנזכרת בפסוקנו היא מלשון רעות). צריך לזכור שאם אין מלך לא רק שאין צבא ומשטרה והגנה סוציאלית של המדינה, אין גם בית מקדש. תקופת השופטים בה לא היה מלך בישראל וגם לא היה "מקדש מלך" היא התקופה האמורה להיות אידאלית. במציאות זו, הציבור יכול להכריז בפה מלא "ד' הוא האלקים" ו"אין עוד מלבדו". לאף אחד אחר אין כל סמכות לחוקק חוקים או לגבות מסים.  

לפי השיטה השניה, ה"ּתְרוּעַת" היא תרועה בחצוצרות ושופרות, המצב האידאלי הוא השאיפה כי לעם ישראל מדינה שבראשה עומד מנהיג בשר ודם, שכולנו תפילה כי יהיה ברמה הרוחנית הגבוהה ביותר. לישות מדינית זו יש צבא מנצח ומגן על אזרחיה, מערכת סוציאלית הנותנת רשת בטחון לחלשים, ובעה"י מנהיג שתפקידו יהיה לבנות את המקדש. למדינה זו יש רשות שופטת שתפקידה להגן מפני עוולות וקיפוחים (שעדיין לא מבוססת על פי המשפט העברי).

להלכה פסק הרמב"ם ולית מאן דפליג עליו, כי יש מצווה להעמיד שלטון ולכל שלטון יהודי יש משמעות רוחנית (גם אם הוא פועל בצורה לא אידאלית). מציאותו של שלטון יהודי היא תנאי לבנין המקדש. הוא הכריע בצורה ברורה כרבי יוסי (שאולי גם רבי יהודה הודה לו בסופו של דבר ואכמ"ל. לכן תמה ה'צל"ח' על רש"י מדוע פירש כרבי יהודה שאין הלכה כמותו, עיינו שם).

בכל מקרה! אי אפשר להחזיק את החבל בשני קצותיו! אי אפשר גם להיות שותפים בשלטון יהודי בשר ודם וגם באותו זמן להכריז ולהתריס, ולאו דווקא מתוך מגמת אמונה: "ד' הוא האלקים".  ברוב רובם של המקרים אין מלכות האדם מכחישה או סותרת מלכות שמים. (מדינת ישראל מעולם לא העלתה בדעתה לחוקק חוקים המכריחים את אזרחיה לחלל שבת או לאכול מאכלות אסורות).

הבה נתפלל כולנו כי השלטון במדינת ישראל ייצג מלכות שמים בצורה ברורה וממילא, גם המתלבטים אם להתייחס למדינת ישראל כ"ראשית צמיחת גאולתנו", יהיו שותפים מלאים בבניינה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר