שנת תש"ע | שבת פרשת פנחס

תשובה

א.      מי שהפיל ספר-תורה צריך להתענות יום אחד, כדין מי שנפלו לו תפילין מידו. ואם הוא אדם חלוש או שהוא פועל שכיר, יפדה תעניתו בצדקה¹, אבל אם הוא בריא ויכול לעמוד בכך, טוב להתענות.

ב.      אף-על-פי שלספר עדיין לא חוברו שני עצי-החיים, דינו כדין כל ספר-תורה כשר ויש להתענות כשנפל².

ג.       החיוב להתענות הוא רק על מי שהפיל את הספר, ולא על מי שראה את הספר נופל. וטוב לקהל להתאסף לבית-הכנסת לשמוע דברי התעוררות וללמוד שם³.

ד.      נפילתו של הספר אינה פוגעת בכשרותו כלל⁴.

_________________________________________________

1    "משנה ברורה" (סי' מ ס"ק ג) בשם "מגן אברהם" (סי' מד ס"ק ה), שו"ת "יביע אומר" (ח"ב חלק אורח חיים סי' כח).

2    "דגול מרבבה" (שו"ע יורה דעה סי' רעח).

3    "יביע אומר" (שם). ואינו דומה לספר-תורה שנשרף, שהרואה צריך לקרוע (מועד קטן כו ע"א) או להתענות (על-פי הירושלמי שם פ"ג ה"ז. "הרואה תלמיד-חכם שמת, כרואה ספר-תורה שנשרף. אמר רבי אבהו, יבוא עלי, אם טעמתי כלום כל אותו היום", ראה "שערי תשובה" (סי' מ ס"ק ס).

4    דפשוט הוא, ועל כן לא הוזכר הדבר בין פסולי ספר-תורה ברמב"ם ובשו"ע וסברה מעין זו מצינו ב"דגול מרבבה" (שו"ע יורה דעה סי' רעח).