שנת תשע"א | שבת וארא

פרשת שבוע: על נָחָשׁים וַתַּנִּינִם גְּדֹלִים

בפרשת שמות מקשה משה:

"וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְקֹוָק"?

הקב"ה מקבל את הטענה ומצייד את משה באותות שהראשון בהם הוא:

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה: וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו"  (שמות ד' א-ג).

גם משה פחד! הוא  חשש שהנחש, סמלו של הרוע, עצמאי. היכולת להפוך את המטה לנחש ושוב למטה הוכיחה לו שגם הרוע הוא תחת שלטונו של הקב"ה. אותות אלה שכנעו גם את העם, ביכולתו של משה להנהיג את הוצאתם ממצרים כנגד פרעה.

 "... וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם: וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יְקֹוָק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ" (שם, ל-לא).

בפרשתנו נצטווה משה לעשות שוב את האות הראשון לפני פרעה.

"כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין: וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין" (ז' ט-י).

פרעה איננו משתכנע.

סיפורי האותות ליד הסנה, לפני העם ולפני פרעה יוצרים זהות בין הנחש והתנין. זהות זו מוכרת לנו ממקומות נוספים בתנ"ך.

במסגרת הקצרה העומדת לרשותנו במדור זה, נפנה לבראשיתי מביניהם, גם ממנו מוכח ששניהם מיצגים את כוח הרוע בעולם.

בסיפור הבריאה הראשון מופיעים "הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים" (בראשית א' כא).

חז"ל העירו על הכתיב החסר וז"ל רש"י במקום:

"ובדברי אגדה הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם".

כח הרוע הנקרא תנין בסיפור הראשון מופיע שוב בסיפור השני כנחש המחטיא את חוה ואדם.

השאלה שהטרידה את האנושות מאז היא, מי שולט על הרוע בעולם?

עם ישראל ירד דווקא למצרים, מקום מ"ט שערי טומאה. "בית עבדים" סמל הרוע והאכזריות. היציאה ממצרים מוכיחה כי הקב"ה נמצא בכל מקום, "לית אתר פנוי מיניה", אין שלטון אמיתי לרוע. גם פרעה הכל יכול, כביכול,  נמצא תחת שלטונו של הקב"ה.

הנחש כידוע והתנין, כמפורש בהפטרתנו, הם גם סמליו של פרעה.

"דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (יחזקאל כ"ט ג-ד).

הפיכת המטה לנחש שכנעה את העם כי משה מייצג כוח-על השולט גם על הנחש והתנין. כח עליון על הכל, שגם פרעה ושלטון הרוע שלו כפופים למרותו.

שכנועו של פרעה לוותר על מעמדו היה קשה הרבה יותר. הפיכת המטה לתנין והחזרתו למטה לפני פרעה איננה מספיקה.

להבנה כי "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְקֹוָק" (ט"ו יא), יגיע פרעה רק בסוף תהליך היציאה ממצרים, בזמן קריאת ים סוף.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר