שנת תשע"א | שבת משפטים

חמדת משפט: שותפות זה לא משחק – חלק ב'

המקרה:

יוחאי ודוד פיתחו באופן משותף משחק חשיבה מתוחכם; יוחאי הוא ה'ממציא' ודוד המשווק, שהשקיע גם כספים בתהליך הפיתוח. ניסיון בן מספר חודשים לשווק את המשחק לחברה גדולה בחו"ל – כשל. נקודת המחלוקת הראשונה ביניהם היא האם יחלקו ברווחים באופן שווה - יוחאי טוען שלדוד מגיע כעת רק 20%, ואילו דוד דורש חלוקה שווה, כמתוכנן.

בגיליון הקודם, נדחתה טענת יוחאי, שהשותפות בטעות יסודה. בנוסף, התברר, שעל פי הכרעת בית הדין, כאשר דנים בסכסוך על פי טענותיהם, עולה שכוונתם היתה לשותפות מלאה, ושדוד היה שותף מלא בפיתוח המשחק, ועל כן זכותו לחלוק ברווחים בשווה.

בנוסף, יוחאי מבקש למכור את המשחק לחברה ישראלית, ואילו דוד מבקש שהם ימשיכו במאמצים ובשיפור המוצר, על מנת להמשיך ולנסות למכור את המשחק בחו"ל, שכן מכירה בארץ משמעותה אלפי שקלים בודדים, ואם מצליחים למכור את המשחק בחו"ל התמורה עשויה להגיע למאות אלפי דולרים.

בגיליון זה, נבסס ונגדיר את המהות ההלכתית של השותפות בין הצדדים.

הדיון:

את תוקפה של השותפות מן הבחינה ההלכתית, יש לבחון בשני מישורים: האם השותפות קיימת מן הבחינה של יצירת השותפות, ובנוסף, מהו תוכנה ההלכתי-משפטי של השותפות.

יצירת השותפות:

ככלל, על פי דין תורה, על מנת ליצור הסכם מחייב, לא די בדברים בעלמא, אלא צריך לעשות מעשה קניין על מנת שההסכם יחייב. נעשו מעשים הנותנים תוקף להסכמה לכל הדעות. שכן, שני הצדדים הוציאו כספים לצורך השותפות. בנוסף, תחילת עבודה של שותפים לצורך השותפות, הרי היא כקניין, כשם שתחילת עבודה היא קניין בפועלים. כמו כן, ישנן דעות כי שותפות בה יש מחויבות הדדית נוצרת גם בדיבור בעל פה².

עדיין יש לדון, מהי תוכן השותפות? או במילים אחרות, מדוע לא יכול כל אחד מהצדדים, לומר: היינו שותפים עד עתה, ועתה אני מבקש לפרק את השותפות, ולמכור את המשחק כפי דעתי ורצוני. מהי על פי ההלכה שותפות ב"מיזם"?

בהלכות שותפים, ישנן שתי צורות של שותפות:

האחת – שותפות בנכסים או בממון.

השניה – התחייבות לחלוקת רווחים הדדיים עתידיים של קבוצת פועלים או אומנים, המסכימים ביניהם, שמה שירוויח כל אחד מהם, ייזקף לזכות כלל השותפים.

בשניה, נחלקו הראשונים: לדעת הרמב"ם אין להכיר בשותפות כזו, משום שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וכך נראית שיטת המחבר בשו"ע³. מאידך, הראב"ד סובר שהסכם זה תקף, משום ששיעבדו עצמם לשותפות זו. להכרעת ההלכה בנושא זה, כותב בעל נתיבות המשפט:

ולעניין דינא... באומנין שנשתתפו דהוי דבר שלא בא לעולם, כשהיה בקנין נראה דיש לדון דאינו יכול לחזור בו אף להבא...וכן כנגד מה שהרוויחו נראה דאינם יכולים לחזור אפילו בלא קנין.

דהיינו, הוא מכריע הלכה למעשה, שיש תוקף לשותפות.

את הסכם השותפות בענייננו, ניתן להציג מן הבחינה ההלכתית בשתי דרכים:

האחת, כאומנים שהשתתפו בקניין, שכן שניהם השקיעו כספים במיזם,קנו את החלקים ועבדו – כל אלו הרי הם קניין בשותפות. אך עתה יש לשאול, מדוע לא יוכל כל אחד לפרק את השותפות, ולמכור את המשחק במנותק מחברו. על כך התשובה פשוטה –עם הקמת השותפות ידע כל אחד מהצדדים, שמכירה נפרדת של כל אחד מהם את המשחק – מסכלת את עצם השותפות ואפשרות הפקת הרווחים ממנה, שכן אף חברה לא תקנה משחק שנמכר גם לחברה אחרת. על כן, ברור שביצירת השותפות, כלולה ההתחייבות המלאה, שלא למכור את המשחק במנותק מהשותף השני.

הדרך השניה,  היא לתפוס את שני הצדדים בענייננו כשותפים בנכס אחד, הוא המשחק. הכוונה כמובן היא לשותפותם הכלכלית לא רק בדגמי המשחק המסוימים הנמצאים בידם, אלא במשחק, או במיזם, כרעיון. אילו היו מקימים הצדדים חברה – לא היה כל ספק שהם שותפים בחברה על פי חלוקת מניותיהם, אך מהי שותפות במיזם?

לכאורה עצם הבעלות על רעיון, מעלה ספק הלכתי, המושפע מן הדיון ההלכתי בזכויות יוצרים. גישתם של פוסקים רבים היא שעל פי ההלכה, יש להגן על זכויות היוצר, או הבעלים על היצירה⁴. משמעותי גם הוא החוק הנותן תוקף לזכויות היוצרים. טעם הלכתי לתת תוקף לחוק מכח דינא דמלכותא או תקנות הקהל הוא בין היתר העובדה כי להגנה על זכויות היוצר בסיס רחב בהלכה⁵. שכן, עובדת היות החוק תואם את הגישה ההלכתית, מוכיחה על היות החוק הספציפי כזה שנועד לתקנת בני המדינה ולטובתם, שיקול המשפיע גם על דינא דמלכותא, וגם על קבלת החוק כתקנות הקהל⁶.

בנוסף לשיקולים אלו, יש להביא כאן את דברי המהרש"ך⁷ הקובע  שכאשר העוסקים בעסקים מסתמכים על מערכת המכירה במסגרות כלכליות מסוימות, יש לדון על פי אותן מסגרות, גם אם אינן מוכרות  על פי דין תורה:  "היתכן שנאמר שישא ויתן על סמך אותו המנהג והדבר היה ידוע שאם אותו העסק והמאורעות שאיפשר שיארעו באותו העסק היו נידונים בדין תורה הניח מעותיו על קרן הצבי ויאכל הלה וחדי ... אם כן איפה לא שבקת חיי לכל בריה."

לסיכום, שיתוף במיזם הכלכלי תקף על פי ההלכה, ואינו לוקה בשאלת הקניית דבר שלא בא לעולם.

מהות השותפות היא אחת משתיים: או שותפות בנכס – הוא המיזם. או שותפות אישית בין השותפים כאשר כל אחד מהם התחייב (השתעבד) להשקיע משאבים בקידום המוצר ובמכירתו, תוך התחייבות שלא למכור את המשחק שלא במסגרת המיזם.

בשבוע הבא נדון בשאלה המעשית, האם יש לאפשר ליוחאי למכור את המשחק בארץ, או שיש לקבל את דרישת דוד להמשיך ולנסות למכור את המוצר בחו"ל.

ערך: הרב סיני לוי

_______________________________________________________________________

1 שו"ע חו"מ סימן קע"ו סעיף א, ובנתיבות המשפט חידושים ס"ק ד'

2 ש"ך ש"ם ס"ק ו, ונתיבות המשפט, ביאורים, שם ס"ק ג'

3 שו"ע שם, וכן בסעיף ג' שם.

4 ראו - הרב אברהם כהן, "עמק המשפט, זכויות יוצרים"

5 ראו - נחום רקובר, זכות היוצרים במקורות היהודים וכן עמק המשפט "זכויות יוצרים"

6 ראה תחומין ג' , עמוד 249 מתוך דברי הרב דב ליאור.

7 שו"ת מהרש"ך חלק ב סימן רכט

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר