שנת תשפ"ב | שבת פרשת תצוה

הלכה פסוקה: אחריות לדליפת מים לאחר תיקון צינור

'ארץ חמדה גזית' ירושלים - הליך מהיר / טבת תשפ"ב / תיק מס' 81111

דיין:

הרב אהרן פלדמן

המקרה בקצרה:

התובע הוא דייר בבניין בירושלים ומייצג את שאר הדיירים. התובע הזמין את נתבע 1 שהוא שיפוצניק כדי לשפץ את הבית. כחלק מהשיפוץ, נתבע 1 התקין צינור חדש. במהלך ההתקנה הוא גרם נזק לצינור המים הראשי של הבניין. נתבע 1 אטם את הצינור באופן זמני, והזמין את נתבע 2 שהוא שרברב שיתקן את הצינור. נתבע 2 ביצע תיקון קבוע לצינור וסבר שהתיקון מספיק טוב. ונתבע 1 כיסה את הצינור מתוך הנחה שהוא תקין. לאחר כמה חודשים גילו הדיירים שהחשבון המים שלהם גדל מאד, התובע התקשר לנתבע 1, ועדכן אותו על כך שישנה דליפה היכן שהוא בבנין, אך שכנראה לא מדובר בדליפה מהנקודה בא הצינור ניזוק, כי לא רואים מים היוצאים מן האדמה. לאחר חודשיים הם קיבלו חשבון מים גדול עוד יותר, בעקבות זאת הדיירים הזמינו בעל מקצוע שאיתר הנזילה. לאחר מכן הגיע נתבע 2 ותיקן אותה. לאחר פנייה לחברת הגיחון הדיירים הצליחו להפחית את עלות חשבון המים, וכעת הם תובעים מהנתבעים את עלות חשבון המים.

ההליך התנהל כהליך מהיר בפני דיין יחיד, ללא אפשרות ערעור.

פסק הדין:

נתבע 1 ישלם לתובע 567 ₪ עבור הבדיקה ועבור אגרת בית הדין, נתבע 2 ישלם לתובע 6,243 ₪ עבור חשבון המים, ועוד 67 ₪ עבור אגרת בית הדין, נתבע 1 ערב לתשלום נתבע 2.

נימוקים בקצרה:

א. הסכמה לבוררות כחתימה על שטר בוררות

נתבע 2 אמנם לא חתם על הסכם הבוררות, אך בדיון השני הסכים להצטרף כצד לדיון, לפי הפרשנות המקובלת לחוק הבוררות, הסכם בוררות מחייב גם כשההסכמה לו ניתנה בעל פה (ס' אוטולנגי "בוררות דין ונוהל" מהדורה רביעית, עמ' 55-58).

ב. הגדרת נזק דליפת מים והחיוב בגינו

נזק של דליפת מים, הוא נזק עקיף, ומוגדר בהלכה כגרמא או גרמי, אלא שבמקרה של עובד שגרם נזק, הרי שיש לחייב את העובד גם בנזקים עקיפים, מדין הסתמכות של המזמין על העובד (גמרא בבא קמא צט ע"ב- ק ע"א). חלק מהאחריות של בעל המקצוע היא לוודא שאין דליפות מהצינור לאחר התיקון. אמנם, ישנם מקרים בהם בעל מלאכה פטור, והרשב"א (על גמרא שם) מבאר שזה נכון במקרה שגם מאמץ גדול לא היה מונע את הנזק (להרחבה: הרב אבישי קולין, חוקי התורה: פיצויי הסתמכות, סעיף 4).

ג. חלוקת האחריות בין הצדדים

במקרה זה, נתבע 2 היה צריך לוודא שהתיקון הסתיים בהצלחה, למרות שהמכשיר שלו הראה שהצינור חובר כראוי לא היה בכך די. אלא היה עליו לבדוק למחרת שוב שהתיקון בוצע כראוי.

כיוון שנתבע 2 עבד עבור נתבע 1, הרי שנתבע 2 הוא שאחראי לפצות על אובדן המים, אולם, נתבע 1 ערב למקרה שנתבע 2 לא ישלם לתובע.

נתבע 1 אחראי לשלם את עלות הבדיקה בה אותרה התקלה, לאור האחריות הכוללת שלו לעבודה.

התובע אחראי לשיהוי בטיפול בנזילה, כיוון שלא התריע באופן ברור בפני הנתבעים לאחר חשבון המים הראשון, ולכן הדיירים ישאו בחלק מעלות המים.

למעבר לפסק הדין

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר